תנו לי לשפוך את דמי, לבלתי החרש, הניחו לי להצית דמעותיי ולבערם כאש, כי מה נותר לי בחיי מלבד הכאב? כל אדם שהלך הותיר חלל ריק בלב. הניחו לי מלכבוש חלקות קברים, כי מאס דמי מלנשוק לפצעים, הרפו מיידי שכבלתם לאבנים קרות, בוכה אני אליהם,והינם דוממות נותרות. אך אתם אינכם מניחים, ואני מתבוססת בדמי דמים, אך שבה ועולה עם רוח חיים, ובזאת מחייה אנשים אחרים..