ככה אנחנו בעצם כל החיים רק מעמידים פנים: כשמנסים להרדם עוצמים את העיניים ונשכבים מתכסים בשמיכה ונושמים ונושפים וכל הזמן הזה בעצם מעמידים פנים שאנחנו נמים אבל אנחנו עדיין ערים ולאט לאט, העמדת הפנים הופכת למציאות,ואז נופלים אל מצולות השינה הנכספים ובבוקר, כשמתעוררים ממשיכים להעמיד פנים ובלי לשים לב, שוב נופלים למלכודות הרמיה שאנחנו מציבים כי המציאות עשויה מהעמדת הפנים והבוקר גם הוא לא יעיר נרדמים