בעזרת האל ששם וכאן, שאוהב אותי למרות הכל     פתאום הרגשתי כבוי כמו נר, כמו נר כבוי, כן, ואולי דווקא כמו נר, שהרוח מצליחה להפחית מאורו אך לא לשאתו למקום אחר. ואולי גם אני עזרתי לה עם קורטוב של דמעות שמקלות את הנטל אך לבטח פוגעות. ופתאום הצליף בי קול אחר בחוזקה אל חדרי לבי חדר וצעק בנתינה אל אִשִּׁי שתבער, שתבער. ואולי אז הבנתי למה תמיד לעיננו נראים האורות הרבים הבאים מרחוק מבודדים, כרועדים.