מסיבת התה
1. חוץ. שולחן בגינה. יום
סביב שולחן מלא בספלי תה, ביסקויטים, ועוגות, הניצב באמצע גינת ירק מטופחת, מסובים הכובען, כבן 30, מחויט, חובש מגבעת ופרוע שער, ועליזה בת 21, שמנמנה ורחפנית. בין לגימה ללגימה מתנהלת ביניהם שיחה.
עליזה
מה אתה מנסה להגיד?
הכובען (אחרי מחשבה קלה)
אולי בעצם את צודקת, אולי אני באמת
פרי הדמיון שלך
עליזה
מה? זה בכלל לא מה שאמרתי?
הכובען
ובכל זאת, אני חושב שאת צודקת
עליזה (מתעצבנת)
אני לא צודקת!
מקצהו השני של הגן נשמע קולו של השפן , קולו נשמע משכיל וסמכותי
השפן (o/s)
רבותיי השעה כבר ארבע, הגיעה שעת התה
עליזה מסתכלת סביבה בבלבול.
2. חוץ. גן ציבורי. יום
פארק ציבורי רחב ידיים, באחד משביליו הולכת בנחת עליזה , מקשיבה לאחד השירים שמתנגן בראשה באופן תדיר. היא לא מבחינה בענף נמוך המדלדל מאחד העצים, ונחבטת בו. היא מביטה סביב בבושה.
3. פנים. סלון דירתה של עליזה. יום
דירת סטודנטיות קטנה, מלאה בחפצים, וניירות המפוזרים בכל הסלון. על הספה יושבת עליזה, חולמת בהקיץ. מן המטבח הסמוך נשמעים קולות של ניקיון ושטיפת כלים ומעליהם קולה של צילי, בקול מטיף ועייף.
צילי (o/s)
עליזה. עליזה. נו, ליזי, איפה את?
עליזה מתנערת מחלומה, ומסמיקה מעט.
(המשך)
(המשך)
עליזה
לא, זה השעון. הוא מאחר.
(אחרי פאוזה) הנה, באתי.
היא קמה מהספה והולכת למטבח.
4. חוץ. שולחן בגינה. יום
השולחן בגינה נראה אותו דבר. הכובען לוגם מהתה, ועליזה יושבת לידו.
עליזה
הנה, באתי.
הכובען
אולי תשתי עוד תה?
עליזה
איך אפשר לשתות עוד תה, אם
לא שתיתי עדיין?
הכובען
תמיד אפשר לשתות יותר מכלום
עליזה מתרצה ושופתת תה אל הספל שמולה. היא שותה ממנו, ופותחת את פיה לדבר, אך קולו של השפן מקדים אותה.
השפן (o/s)
רבותיי, השעה כבר ארבע, הגיעה שעת התה
עליזה (בבלבול)
אז מה עשינו עד עכשיו?
הכובען
אבחנה מצוינת
הכובען מגיש לעליזה את מגבעתו, היא מביטה בה בחשדנות, מסובבת אותה בידיה, ומסתכלת לתוכה. היא מופתעת לגלות בפנים קוביה רב-ממדית. היא מוציאה אותה ומביטה בה בתהייה.
עליזה
מה עלי לעשות?
הכובען
הטילי אותה בוודאי
(המשך)
(המשך)
עליזה מביטה חוככת בראשה, ואחר החלטה מטילה את הקוביה על השולחן. ברגע שהקוביה עוצרת היא שומעת את קולה של צילי יוצא מתוך הצילינדר. היא מטה את ראשה להקשיב.
צילי (o/s)
ליזי, קומי, ליזי...
5. פנים. חדר שינה של עליזה. יום
חדר קטן וצנוע, מקושט ומלא חפצים המסודרים באי-סדר. על מיטת העץ בפינת החדר שוכבת עליזה, ומעליה רוכנת צילי, בת 22, רזה, לבושה בקפידה, ומנסה להעיר אותה.
צילי
ליזי, קומי. ליזי, כבר 9. ליזי,
יש לך עבודה, קדימה.
עליזה מתעוררת לאט, וממלמלת מתוך שינה.
עליזה
מה השעה?
צילי (בנימה אימהית)
תשע. את תאחרי שוב. חבל-
עליזה
טוב. קמתי.
צילי פונה לצאת, ועליזה מסתכלת סביבה, ומגלה להפתעתה את הקוביה המוזרה על השידה שליד מיטתה. עליזה נבהלת ומסתכלת סביבה בבהלה.
עליזה
מאיפה זה הגיע לכאן?
צילי מביטה אל הקוביה ומושכת בכתפיה.
צילי
כמו כל הדברים בחדר הזה, בטח
מצאת את זה איפשהו, חשבת שזה
יפה, והבאת את זה.
עליזה
לא. זה לא.
צילי יוצאת מהחדר, ועליזה נשארת ישובה על מיטתה ובוהה בתמהון בקוביה. היא מביטה בשעון, תופסת את הקוביה ומשליכה אותה לפח.
(המשך)
(המשך)
6. פנים. חדר השינה של עליזה. לילה
עליזה שבה לחדרה בערב, עייפה מיום עבודה, נושאת תיק קטן ומספר מעטפות מהדואר, מדליקה את האור והנה הקוביה ניצבת שוב על השידה. היא עוצרת במקומה, ומפילה את תיקה ואת המעטפות לרצפה.
עליזה
מה? מה אתה רוצה ממני?
דלת הכניסה של הבית נפתחת, וקולה של צילי נשמע.
צילי (o/s)
ליזה? ליזי, את פה?
עליזה
כן. פה.
צילי מגיעה לפתח חדרה של עליזה, ועצרת למראה חברתה. היא מסתכלת יחד איתה על הקוביה.
צילי
את נשארת?
עליזה
ואם אני לא רוצה?
צילי ניגשת לעליזה, תופסת בידה, ויושבת איתה על המיטה.
צילי
החלטה שלך.
צילי קמה ויוצאת מהחדר. עליזה לוקחת את הקוביה מעל המדף.
עליזה
שיהיה.
עליזה מטילה את הקוביה.
7. חוץ. שולחן בגינה. יום
ליד השולחן מסובים הכובען ועליזה, שותים תה מכוסות החרסינה.
- סוף-
