"יום ראשון, י' בתמוז
"מיכאל קם עם בת-חן ואודיה לראות את הנץ-החמה מגג הבית. אני עצלתי וקמתי הרבה יותר מאוחר לקול מערכת הכריזה המורה להיכנס למרחב-מוגן. בת-חן נכנסת בלחץ, ואודיה ומיכאל עימה. התלבשתי, יצאתי מהחדר וכיוון שראיתי שרחל והרב מנשה מסתובבים חופשי בבית, הבנתי שאין צורך להילחץ והלכתי להתפלל בסלון.
"בצהריים, ביקשה רחל שנביא לול מהמחסן ונרכיב אותו באחד החדרים בקומה השנייה, כי אמורה להיכנס באותו יום משפחה לגור בחדר. זוג מבית-אל עם שני ילדים קטנים. מיכאל ואני הבאנו את חלקי הלול, אולם חסרו הברגים, ולא הרכבנו. בערב המשפחה הגיעה, הם ישנו על מיטה ועל מזרונים, והסתפקו בכך.
"אחר-הצהריים התקיים לאחיין שלי, גלעד, חאלאקע בירושלים. מסרתי לו את ברכותי דרך הטלפון. לא נסעתי לשם, שמא לא אצליח לשוב לגוש.
"בערב, החלטנו לעשות ערב-שירה. אודיה ואני הלכנו לאחת מבנות המושב, כדי לקחת ממנה גיטרה. הגענו לביתה ולאחר נקישות אחדות, הדלת נפתחת. מולי עומדת נערה בגילי בערך בחולצת תנועה תכלת. הדבר מוזר לי, ואני מקבל הסבר שהרגע היא חזרה מסמינריון-הדרכה שהתקיים בבית-אל. אז קיבלתי ד"ש מהיישוב שלי. הנערה הביאה לנו גיטרה, והשאלנו ממנה גם חוברות שירי ארץ-ישראל הישנה, שאהובים עלי במיוחד, וכן שירי קרליבך. ישבנו במרפסת בית משפחת יומטוב ושרנו. אודיה פרטה על גיטרה ובת-חן נשפה בחלילית ובמפוחית לסירוגין. לאחר שהרב מנשה ביקש שנהיה יותר בשקט, הלכנו לישון.
"
"לעבודה ולמלאכה
"יום שני, י"א בתמוז
"אני ומיכאל חזרנו לשירת-הים. סוף-סוף אני פוגש את איתמר לוי, והוא מכניס אותי לענייני העבודה. עבדתי עם ברוריה, בחורה גדולה בשתי צמות, מדריכה לשעבר ב"שובה" ועמה תלמידותיה, הגדולות ממני בכשלוש שנים. סיידנו בבית משפחת שמחי, ושיפצנו בחציו השני, שגם אליו אמורה להיכנס משפחה מבית-אל. העבודה בבניין ממלאת לי את כל הימים הבאים, ואני מרגיש מסופק למדי. אני גם לומד עוד פרטים חשובים, וגם ובעיקר בונה את ארץ-ישראל, בחינת "מאמין בחי-העולמים וזורע". במשך הזמן הקרוב, הימים מתארכים ומתמלאים בעבודה, אין זמן לנוח.
"
"
""צעדת ההתחברות"
"אחר-הצהריים אמורה להתחיל "צעדת ההתחברות" בעצרת ענקית על ציון הבבא-סאלי בנתיבות במטרה להיכנס לגוש בהמונים. השמועות אומרות כי במשך כל היום המשטרה עוצרת אוטובוסים שבדרך לצעדה ולא מאפשרת להמשיך. כבר בגליל ובגולן, המשטרה עוצרת את האוטובוסים ואוסרת על נהגיהם להמשיך. אולם, כל ההמונים ממשיכים ללכת, מי ברגל ומי ברכב בדרכים חלופיות. מספרים שהכניסה לירושלים נחסמה ע"י המשטרה, כדי למנוע מתושבי האזור לרדת דרומה. האוטובוסים שנועדו להוציא את ישיבת "מרכז-הרב" מתרוקנים מנוסעיהם, והמשטרה לא מאפשרת אפילו הליכה רגלית. בשל לכך יוצא ראש-הישיבה, הרב אברהם שפירא, ומתחיל לצעוד. ר' אברום, כפי שהוא מכונה, הוא יהודי בן למעלה מתשעים ורגליו לא בריאות, אף-על-פי-כן הוא צועד בראש תלמידיו עד לגינות-סחרוב שבכביש ירושלים-ת"א. על-אף כל העיכובים, מגיעים לעת ערב עשרות אלפים לנתיבות. לאחר העצרת יוצאת הצעדה, לכיוון חניית הלילה בכפר-מימון. המשטרה משתדלת להפריע לצעדה כמה שיותר. מחסומים אנושיים נפרשים בדרך וכן בכניסה לכפר, אולם ההמונים לא מוותרים. חלקם מצליחים לחדור לתוככי הכפר, וחלקם ישנים בשדות מסביב. במשך כל הלילה מגיעים מכל הארץ עוד ועוד תומכים לכפר-מימון. אני מקבל דיווח המצב המשפחתי: יהודה, אחי הבכור, ירד עם שלשת ילדיו הגדולים לכפר-מימון. אשתו שוטרת ולכן נשארה בבית. אחי אסף ירד עם ארבעת ילדיו לכפר-מימון, אשתו נסעה היום לשבוע בצרפת עם הוריה. אחי אלינר ירד עם אשתו ובנו לכפר-מימון. הורי ואחותי הקטנה ירדו לישון אצל הדודה בעלומים ויצטרפו מחר לצעדה. אז, כמעט כל המשפחה שותפה למאבק.
"
"
"יום שלישי, י"ב בתמוז
"השמועות מספרות שכוחות עצומים של משטרה וצבא, כעשרים אלף חייל, מכתרים את כפר-מימון ולא נותנים לצעדה להמשיך. גם בחדשות כבר מדווחים על מצור. כמו"כ, מדווח בתקשורת שיש בין חמישים אלף לשבעים אלף תומכים כתומים בכפר-מימון. אני עובד כל היום בשיפוץ הבתים בשירת-הים. יש תכנונים לקבל את פני הצעדה מתוך הגוש, סמוך למחסום כיסופים. בכל מקום יש מודעות על בנות שמוכנות לעשות בייביסיטר כדי שההורים יצטרפו לקבלת פני הצעדה. אבי אומר לי בטלפון שהוא לא יודע מי יותר במצור, אנחנו בגוש או הם בכפר-מימון. אני צוחק ומשיב שאנחנו כלל לא במצור, יש מעבר חופשי לחלוטין בין היישובים, ושום משטרה לא נראית בשטח. וגם מבחוץ נכנסים כל הזמן עוד חבר'ה, "מסתננים" בדרכים שונות ומגוונות.
"
"
"יום רביעי, י"ג בתמוז
"מסתבר שהצעדה לא תגיע לגוש. חלק מהאחים שלי חוזרים לבתיהם, עייפים אחרי שלשה ימי טלטול בחום רב. לבסוף גם הורי חוזרים הביתה. הביקור שציפיתי לו לא התממש.
"צבי רודן החליט בבוקר לנסוע לביתו שבאלעזר, כיוון שהוא אמור לנגן בבר-מצווה בירושלים בערב. אחר-הצהריים הוא פתאום הופיע שוב בשירת-הים. הוא סיפר שהגיע הביתה והרגיש שהוא לא מסוגל להיות בחוץ, מחוץ לגוש. הוא יצא עם אחיו הצעיר יותר בחזרה לגוש. הם עלו על טרמפ עם תושבת בית-שמש וירדו איתה דרך כביש "הפירצה", שיורד מגוש-עציון לכיוון עמק האלה. במחסום שלקראת סוף הכביש עמדו שוטרים ועצרו את הרכב. שאלו את הנהגת לאן היא נוסעת, היא השיבה שמגמת פניה בית-שמש. השוטרים ראו את צבי ומוטי ושאלו לאן הם נוסעים, צבי ענה שהם נוסעים לאשקלון. השוטר הבין שיעדם הוא הגוש, או אולי כפר-מימון, והורה לנהגת להוריד אותם. הם ירדו והמשיכו בטרמפים והצליחו ב"ה להיכנס. הסיפור הזה זעזע אותנו, עד לאן מגיעה החוצפה של הדיקטטורה האכזרית.
"
"
"יום חמישי, י"ד תמוז
"עוד יום עבודה כרגיל, מסיידים, משפצים, פה קיר-גבס, שם סוגרים חלון – מלאכת הבניין. אחר-הצהריים אני עולה עם איציק לקחת כביסה מביתה של נדיה מטר בכפר-ים הסמוכה ונשאר שם כמה שעות. את חלק מהחבר'ה שם, שמכונים בפי החבורה משירת-הים: "נוער נדיה", הכרתי בעבר, ואת חלקם אני מכיר רק עכשיו. הגיע לשם נגר מאפרת וביחד עם איציק ועם איצ'ה, יהודי בן 67 מכפר-ורדים שגר בתקופה האחרונה בקראוון סמוך לנדיה, הם החלו בבניית יסודות לפרגולה, שאמורה להיפרש מהקראוון על הדיונה לכיוון הים. עזרתי קצת בעבודה, ולמדתי עוד דברים חדשים. כשאני קולט פתאום שאין קליטה לנייד שלי, אני רואה שיחות שלא נענו ממיכאל ומהדס -מרכזת הנהגת-הנוער- שאמורה להגיע לבקר היום. אני מבין שמחפשים אותי למטה בשירה, ויורד לשם. מצאתי את מיכאל ולאחר זמן גם את הדס, בת-חן ואודיה. לאחר שיחות ארוכות שניהלה הדס עם אודיה ועם בת-חן, היא לוקחת את מיכאל ואותי לשיחה. בת-חן ואודיה ישנות באוהל מביתה של אודיה. אנו יושבים על החול בשעת לילה מאוחרת ומשוחחים על ההנהגה, על דרכי מאבק וכו'. כנראה שמיכאל ואני לא כ"כ בראש הזה, ואנו חופרים להנאתנו בחול. לאחר זמן מסויים הדס עונה לשיחה בנייד שלה, ומאשרת לי ללכת לישון.
"
"
"יום שישי, ט"ו בתמוז
"בוקר, אני מברר מה יש לעשות. שילה כנרתי, תושב היישוב שעובד עם איתמר, שולח אותי לשירותים של משפחת ברין, המשפחה החדשה שבאה מבית-אל לחצי השני של שמחי. הוא הראה לי מה צריך לעשות. זו הייתה עבודה קשה מאוד עם פטישון, היה עלי לחפור בקיר, מתחת לפני הקרקע. לאחר מאמץ רב בלי הרבה הצלחה, נתפס לי שריר ביד והפסקתי לעבוד. הלכתי לשבת בקראוון של מירב ואיתמר, בו הרגשתי כבן-בית לחלוטין. גלשתי להנאתי באינטרנט המהיר, כן גם כאן.
"
"בצהריים, מיכאל, הדס, בת-חן ואודיה החליטו לנסוע לנווה-דקלים. סופית הם עושים שם שבת, כל אחד אצל חבר שלו. אני מחליט להישאר לשבת בשירת-הים וחושב על אפשרות לקפוץ לנווה-דקלים במהלך השבת. לשירת-הים מגיעים בין השאר שני בחורים חב"דניקים, שניאור ולוי, שמתכננים לעשות איתנו שבת. ביחד עם יוסי, הם מקימים אוהל צבאי משושה בדרום עיר-האהלים וקרוב יותר לים. האוהל מיועד לבנות שבאות לעשות שבת בשירת-הים, דבורה ועמיטל ועוד חברות שלהן. אדי נסעה הביתה, היא נוסעת לפולין בשבוע הבא. לאחר שהקימו את האוהל לבנות הקימו באותו קו שלו, מצפון לעיר-האהלים אוהל נוסף, בשביל עצמם. אלי רודן הזמינה אותנו לסעוד עמהם בשבת, ונענו בחיוב. בצהריים הגיע אביב שמחי לשירת-הים, הוא חזר מבית-אל, מעבודתו כמורה בת"ת "שער-השמיים". אביב הביא לי חבילה שהורי שלחו איתו והזמין אותי לסעודה בשבת. פתחתי את החבילה, חוץ מהבגדים והממתקים שהיו בה, אמי כתבה לי פתק, בדברי געגועים ועניינים טכניים: אני מאוד מתגעגעת. אני מבינה שאתה עושה עבודה חשובה, וחשוב שתשהה שם עכשיו. מקוה שמשפצים את הבתים ובודאי אתה לומד דברים חדשים במלאכת העבודה. אנו את שלנו השתדלנו השבוע בכפר מימון. והקב"ה יעשה הטוב בעיניו ואנו נקבל... ד"ש מאבא אמונה ואילה, שבת שלום, אוהבים מאוד ומתגעגעים, אמא.
"
"לקראת שבת, עזרנו למשפחת רודן בהכנות. אני רואה שאיציק לא חזר מנדיה, ואני מבין שכנראה הוא נשאר שם לשבת. כמה דקות לפני שבת, רצתי לים, לטבול לכבוד שבת. רק נצרבתי מעט מרירי מדוזות הצפים על-פני המים וברחתי מהים מהר. לאחר מקלחת לכבוד שבת בתאי המקלחת של המאהל, התפללתי מנחה על החוף והלכתי לבית-הכנסת.
"שבת פרשת פנחס, ט"ז בתמוז
"הגעתי לבית-הכנסת הקטן של שירת-הים. בית הכנסת הזה הוא קראוון ללא חדרים עם תוספת קטנה מאבן. בתוך בית-הכנסת צפוף וגם מחוצה לו רבים המתפללים. חלקם עומדים על החול לכיוון הים, חלקם על הרחבה, המורכבת מאבנים משתלבות, שנמצאת בין בית-הכנסת לבית המחולק בין משפחות רון-טל ולבנת.
"קבלת-שבת בנוסח קרליבך, וריקודים כל אימת שאפשר. אני מצטרף בשמחה לרוקדים ומפזז בכל עוז. ביישוב נמצאים אורחים רבים. לאחר התפילה, מודיע אחד התושבים הקבועים הודעות לאורחים. העירוב מגיע ממערב עד לקו התאורה וממזרח, כמובן, עד לגדר. אין עירוב לנווה-דקלים, אך זה בתוך התחום ואפשר ללכת, רצוי בליווי נשק. ברוכים הבאים לכל האורחים ובהם הרב ברין, ר"מ בישיבת בית-אל שעבר עם משפחתו השבוע לשירת-הים, לחציו השני של בית שמחי, עליו עבדנו כ"כ הרבה. יהודה עציון בא לבקר אצל בנו, תושב היישוב.
"בין האורחים צדו עיני יהודי מבוגר, בעל גוף בריא, לבוש קפוטה וכיפה ירושלמית, לבנה עם פונפון. פאותיו קטנות ומדובקות כמו ראסטות. מסתמא ברסלבר, הנחתי.
"לאחר התפילה, הצטרפנו למשפחת רודן לסעודה. ישבנו בסככה הגדולה ששימשה כחדר-אוכל וחיברנו שני שולחנות קק"ל כדי שיהיה מקום לכולנו יחד. לכבוד שבת הצטרפו למשפחה גם סְתִיו האבא ואחות גדולה. הייתה סעודה נחמדה ויפה. מסביב ערכו עוד משפחות את סעודותיהן, חלקן לבד וחלקן בקבוצות ובחמולות. לאחר הסעודה שהתארכה בלי משים, הלכנו לסככה השניה של עיר-האהלים, בה סעדו הבנות. ישבנו שם ופטפטנו, ושיחקנו שש-בש להנאתנו הרבה. את לוחות השש-בש לקחנו אחד מאיציק ואחד ממשפחת זֵר. אחרי-כן, חזרנו לישון בסוכה שלנו.
"
"התעוררנו כבכל בוקר מהחום, מהאור ומהזבובים הטורדניים. היה צפוף וחם בבית-הכנסת, אולם הייתה תפילה יפה. 'תפילה לשלום המדינה' ו'מי שברך לחיילי צה"ל' נאמרו בלי בעיות, והבנתי שזה כחלק ברור בתפילה ביישוב. לאחר התפילה, חולקו בין כל המתפללים חוברות תהילים וביחד סיימנו כמה פעמים את ספר תהילים, להצלחת עם-ישראל. לאחר שסיימנו את התהילים, הצטרפתי למשפחת שמחי לסעודה. הרבה אורחים היו אצלם. הוריו של אביב ואַחִיו, אמה של חוה, חברים של אהרן-נעם, בנם בכורם, ושחר ששון שגר פעם בבית-אל. הייתה סעודה נפלאה עם דברי-תורה רבים ותפנוקי מעדנים. בצהריים חזרתי לחברי בסככה. שוב ישבנו ושיחקנו.
"
"אחר הצהריים, בהפתעה גמורה, הגיעו לשירת-הים שלשה בני בית-אל. ידידיה, מאיר ודוד. שמחתי לפגשם והם שאלו אם ראיתי בנות מבית-אל. עניתי שלא וזה אומר שהן לא פה. הם סיפרו שבאו ברגל מקטיף דרך הים, כשעה הליכה. הם קבעו עם כמה בנות מבית-אל שהיו בנווה-דקלים שייפגשו כאן. אחר-כך הגיעו גם הבנות.
"
"לאחר שהוזמנתי מספר פעמים, עשיתי את צעדי בחול לעבר כפר-ים לסעודה שלישית אצל נדיה מטר. גם משפחת רודן באו לשם. עליתי על הדיונה. שמחתי לראות את הפרגולה במלוא תפארתה. פגשתי את איציק והכרתי שם את אדרת, ידידה מאפרת. נדיה ראתה את הביתאלניקים למטה והזמינה גם אותם. הם היו די תקועים, אבל מה כ'פת לי. חשבתי שהעירוב גם כאן הוא עד קו-התאורה, אולם סתיו העיר את עיני שיש פה דין של 'תל המתלקט', ועד לקצה הדיונה יש עירוב. אפשר לאכול חופשי גם מעבר לעמודי-חשמל. לסיום התפללנו ערבית, דייויד מטר עשה הבדלה. נשארתי שם עוד קצת וירדתי מאוחר יותר עם איציק למטה, לשירת-הים.
"
"
"המשך בחלק ג'...
תגובות