יושב אני שוב ומנסה להיזכר

ומנסה להתגבר

על עלבון הפוגע

הבלתי יתואר

ואינו אף נמנע הוא

ואין כל תקנה.

 

אך אודיע ואדע

כי סוף הכל לחזור

והאדם עוד יעניק מהות לכל

ואהבה יכולה עוד לפרוח

על אף הכאב והעצב והשכול

ומעל הבורות הכרויים לרווחה

עוד ישובו לפרוח תילים של ברכה.