בראשונה אמרת שכנראה אין זה הזמן,
שאת מאושרת במה שיש.
בשנייה ניחשת שלא הקפדת כנדרש,
ולקחת על עצמך לקחים לעתיד.
בשלישית שהייתה כבר גרידה
דיברת איתי ודמעותייך חונקות את קולך.
תפילתך באותם רגעים עוד מהדהדת בראשי:
"ריבונו של עולם אני צריכה את עזרתך כדי להביא עוד תלמיד חכם לעולם"
התביישתי והתמלאתי גאווה באותו הזמן.
בושה על קטנותי, על שאין לי חצי מכוחותייך להכיר באלוקים
גם ואפילו ברגעים קשים שכאלה.
התמלאתי גאווה על היותך חלק מחיי.
על דרך הסתכלותך, אמונתך ובטחונך בה´ שבאמת הכ-ל לטובה.
היום את בחודש השמיני ומספרת לי על צירים מוקדמים
אני מתמלאת אימה ומתחננת לאלוקים:
אמור די לצרותיה ושמור על פרי בטנה,
הקשב לבכייה, ותן לה ברכה!
תגובות