ללא כותרת
כמה דברים
-
איזה דברים?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אבל זה רק כי טעם העץ לא כטעם הפרי, מאז החטא הקדמון... כשתבוא הגאולה, יהיה טעם העץ כטעם הפרי, והדרך תהיה נעימה כמו היעד... (או שלא). [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מקסים, יש בו חריזה שעשויה בצורה מאוד מיוחדת, והוא מעביר איזו תחושה קסומה כזאת. בגלל שירי ההתבוננות מהצד בדמות הם תמיד מקסימים... [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב לא אוהב? עם חמניה? לא נראה ככה.. היא נראית כאילו היא מסרקת את עלי הכותרת. והעיניים שלה עצומות, היא חולמת על משהו. ויש לה שני פסים עבים מוזרים בצד הגוף (מה זה?!?!). הביצוע מושלם... היא מצויירת נהדר, מטושטשת מעט (כראוי לתמונה שעוסקת בזיכרון), והידיים עם החמניה מסתירות בשיא הטבעיות את מה שצריך להסתיר... אפילו לא שמתי לב לזה בהתחלה... [ליצירה]
- [ליצירה] מיכל, גם אני אהבתי פחות את הביצוע, אני חושב שרגע קצת יותר כהה, אולי רקע שהולך ונהיה שחור ככל שמתרחקים מהדמות (או מהמפתחות) היה מוסיף הרבה. דווקא הרעיון יפה. משום מה זה מזכיר לי קצת את השיר "לא אומרת כלום" של מטרופולין. משהו עם סגירות (נעילות) ובדידות, ועצבות... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מזהה... [ליצירה]
- [ליצירה] ארגעה ילדים לאישה? חשבתי שהן ילדו בשישיות... [ליצירה]
- [ליצירה] שוב, ציור יפה מאוד, עם כמה אבלים קטנים... :) יש חוסר סימטריה בפנים. וזה קצת מחליש את הציור. עד כאן להפעם. המבט שלה קדימה, מתאים לציור שמראה איך היא נראית כשהיא עומדת מול יקירה שמושיט לה את היד. מישירה מבט קדימה, עם מבט שאפשר לדמיין על מי שלא ראתה אדם יקר הרבה זמן. אבל במבט שני מתגלה שהיקיר עומד לו ברקע, והיא למעשה מפנה לו את הגב. מה שמציג את היצירה כולה באור שונה לגמרי: אולי מוסתרת פה אמירה ביקורתית על היקיר? אולי המילים שצירפת ציניות, ומנסות לשקף אל היקיר איזו יהירות? ואז גם את המבט שלה אפשר להבין אחרת, מבט של מי שנפגעת מההתנהגות של היקיר, שלא שם לב שהוא פוגע בה, והיא, עדינה מכדי להתפרץ, פשוט מפנה לו את הגב, נרגשת כולה מכך שהיא העזה להביע רגש שלילי כלפיו בכלל... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מהמר על צילום (משובח) שעבר עיבוד מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] רק מה, קצת חזרות מיותרות. כמו "היא כישוף" בשורה 20 בערך, או "תשליך אותך" שורה אחרי זה, אולי עוד כמה, וזה טיפה צורם. היה עדיף להימנע... [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, זה דיוקן שבו את מצויירת כשהיית קטנה, או דיוקן שאת ציירת כשהיית קטנה?! הצלחת לבלבל אותי. מה שאהבתי בציור הזה, הוא שהדמות לא עומדת מול המציירת כמו שעומדים מול מצלמה בצילום פספורט, אלא מצויירת בתנוחה טבעית יותר, כאילו היא בככלל לא שם בשביל הציור. גם ההצללה נותנת פה עומק שהיה חסר בציורים הקודמים (המאוחרים למעשה, פשוט אני הולך מהאחרון לראשון...) התמונה הזאת הרבה יותר "מציאותית" ופחות "חלומית", או ליתר דיוק הטשטוש העדין שבה משרה אווירה של זיכרון ילדות, מה שמתאים לציור אם ציירת בו את עצמך כשהיית קטנה באמת. [ליצירה]
