[ליצירה]
אם הבחורה מהצייר צריכה להיות בכיוון הזה, אז לזה התכוונתי. פה יש הרבה יותר בצבע... הרבה יות חיות, עומק.
בכל אופן הפה קצת ריק, חסר הבעה, וגם העין הימנית. ונדמה לי גם שההבעה שהעיניים כן משדרות לא מתאימה לשאר הפנים, כאילו חסר לי איזה קמט של עצבות, או משהו בפה.
אבל שוב אולי זה אני שלא מבין... :)
[ליצירה]
שוב, ציור יפה מאוד, עם כמה אבלים קטנים... :)
יש חוסר סימטריה בפנים. וזה קצת מחליש את הציור. עד כאן להפעם.
המבט שלה קדימה, מתאים לציור שמראה איך היא נראית כשהיא עומדת מול יקירה שמושיט לה את היד. מישירה מבט קדימה, עם מבט שאפשר לדמיין על מי שלא ראתה אדם יקר הרבה זמן. אבל במבט שני מתגלה שהיקיר עומד לו ברקע, והיא למעשה מפנה לו את הגב. מה שמציג את היצירה כולה באור שונה לגמרי: אולי מוסתרת פה אמירה ביקורתית על היקיר? אולי המילים שצירפת ציניות, ומנסות לשקף אל היקיר איזו יהירות? ואז גם את המבט שלה אפשר להבין אחרת, מבט של מי שנפגעת מההתנהגות של היקיר, שלא שם לב שהוא פוגע בה, והיא, עדינה מכדי להתפרץ, פשוט מפנה לו את הגב, נרגשת כולה מכך שהיא העזה להביע רגש שלילי כלפיו בכלל...
[ליצירה]
תמונה מעניינת. המבט שלה באמת עושה את התמונה, ישר מכניס אותך לסקרנות: מה היא רואה, ממה היא מודאגת (או שזה נדמה לי...)
יש פה שימוש בעיניים שלה לתפיסת תשומת הלב של הצופה, בניגוד לתמונה אחרת שמצולמת מלמטה (או שהאישה מסתכלת למעלה) ככה שלא רואים את העיניים, שמשאירה הרגשה כאילו אני לא יכול לראות את התמונה.
התמונה הזאת חודרת מיד להכרה...
[ליצירה]
מיכל, גם אני אהבתי פחות את הביצוע, אני חושב שרגע קצת יותר כהה, אולי רקע שהולך ונהיה שחור ככל שמתרחקים מהדמות (או מהמפתחות) היה מוסיף הרבה. דווקא הרעיון יפה. משום מה זה מזכיר לי קצת את השיר "לא אומרת כלום" של מטרופולין. משהו עם סגירות (נעילות) ובדידות, ועצבות...