ללא כותרת 3
כמה דברים
-
איזה דברים?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ארגעה ילדים לאישה? חשבתי שהן ילדו בשישיות... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת לא פורטים על אקורדים, אבל כן לוחצים עליהם, או שעושים אותם איכשהו, וזה לא נראה שהוא עושה את זה. זה נראה שהוא סתם מחזיק את הצוואר של הגיטרה. מה שעוד מוזר פה זה שהוא יושב לבד, בחדר ריק, ומנגן (אפילו לא שר!!) משהו פה לא ברור... [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, זה דיוקן שבו את מצויירת כשהיית קטנה, או דיוקן שאת ציירת כשהיית קטנה?! הצלחת לבלבל אותי. מה שאהבתי בציור הזה, הוא שהדמות לא עומדת מול המציירת כמו שעומדים מול מצלמה בצילום פספורט, אלא מצויירת בתנוחה טבעית יותר, כאילו היא בככלל לא שם בשביל הציור. גם ההצללה נותנת פה עומק שהיה חסר בציורים הקודמים (המאוחרים למעשה, פשוט אני הולך מהאחרון לראשון...) התמונה הזאת הרבה יותר "מציאותית" ופחות "חלומית", או ליתר דיוק הטשטוש העדין שבה משרה אווירה של זיכרון ילדות, מה שמתאים לציור אם ציירת בו את עצמך כשהיית קטנה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... בטח זה חלק מסדרת תמונות של אותו פרח. נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מהמר על צילום (משובח) שעבר עיבוד מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] הדמות מצויירת טוב, אבל לא גמורה. היא כאילו מצויירת רק בקווי מתאר, חסר עוד עומק, משחקי גוונים בעור שלו, בבגדים, משחקי אור וצל, גם באבנים. שחק עם זה קצת, אני לא יודע לאן תגיע, אבל אני בטוח שזה יהיה מעניין... [ליצירה]
- [ליצירה] שוב, ציור יפה מאוד, עם כמה אבלים קטנים... :) יש חוסר סימטריה בפנים. וזה קצת מחליש את הציור. עד כאן להפעם. המבט שלה קדימה, מתאים לציור שמראה איך היא נראית כשהיא עומדת מול יקירה שמושיט לה את היד. מישירה מבט קדימה, עם מבט שאפשר לדמיין על מי שלא ראתה אדם יקר הרבה זמן. אבל במבט שני מתגלה שהיקיר עומד לו ברקע, והיא למעשה מפנה לו את הגב. מה שמציג את היצירה כולה באור שונה לגמרי: אולי מוסתרת פה אמירה ביקורתית על היקיר? אולי המילים שצירפת ציניות, ומנסות לשקף אל היקיר איזו יהירות? ואז גם את המבט שלה אפשר להבין אחרת, מבט של מי שנפגעת מההתנהגות של היקיר, שלא שם לב שהוא פוגע בה, והיא, עדינה מכדי להתפרץ, פשוט מפנה לו את הגב, נרגשת כולה מכך שהיא העזה להביע רגש שלילי כלפיו בכלל... [ליצירה]
- [ליצירה] זה רק אצלי שהיצירה לא מופיעה?! [ליצירה]
- [ליצירה] מיכל, גם אני אהבתי פחות את הביצוע, אני חושב שרגע קצת יותר כהה, אולי רקע שהולך ונהיה שחור ככל שמתרחקים מהדמות (או מהמפתחות) היה מוסיף הרבה. דווקא הרעיון יפה. משום מה זה מזכיר לי קצת את השיר "לא אומרת כלום" של מטרופולין. משהו עם סגירות (נעילות) ובדידות, ועצבות... [ליצירה]
- [ליצירה] אה.. אם זה עניין של נוסטלגיה אז אני מבין... אהבתי במיוחד את העיניים והמבט פה. [ליצירה]
