[ליצירה]
רגע, זה דיוקן שבו את מצויירת כשהיית קטנה, או דיוקן שאת ציירת כשהיית קטנה?! הצלחת לבלבל אותי.
מה שאהבתי בציור הזה, הוא שהדמות לא עומדת מול המציירת כמו שעומדים מול מצלמה בצילום פספורט, אלא מצויירת בתנוחה טבעית יותר, כאילו היא בככלל לא שם בשביל הציור. גם ההצללה נותנת פה עומק שהיה חסר בציורים הקודמים (המאוחרים למעשה, פשוט אני הולך מהאחרון לראשון...)
התמונה הזאת הרבה יותר "מציאותית" ופחות "חלומית", או ליתר דיוק הטשטוש העדין שבה משרה אווירה של זיכרון ילדות, מה שמתאים לציור אם ציירת בו את עצמך כשהיית קטנה באמת.
[ליצירה]
באמת לא פורטים על אקורדים, אבל כן לוחצים עליהם, או שעושים אותם איכשהו, וזה לא נראה שהוא עושה את זה. זה נראה שהוא סתם מחזיק את הצוואר של הגיטרה. מה שעוד מוזר פה זה שהוא יושב לבד, בחדר ריק, ומנגן (אפילו לא שר!!) משהו פה לא ברור...