פקחתי רק את עיני הימנית את השניה לא ראיתי לצורך הבטתי כלפי פנימה בהשתאות היא.רבצה באין מעשה, באין אונים באופן מעורר דאגה כמובן כולם ניסו שעות לראות היכן טמונה הבעיה ניסו פעם מצד שמאל ניסו פעם מצד ימין הביטו כלפי מעלה, רקעו ברגליים כלפי מטה ברוגז לא הבינו היכן קבור הפיתרון נאנחתי קלות למה תמיד אני צריך להגיע למקומות שכאלו אבל ידעתי שאין ברירה. אחרת כולם ייעלמו. הפעם הייתי מוכרח לפקוח את העין השניה למרות שהייתי טוב בזה גם עם עין אחת הפעם זה מצב קריטי בתכלית לפחות לגבם הייתי קצת סקפתי לגבי התוצאות, ומה שהם יביאו באיבם, אך לא נתתי לעצמי לשלות, יש לי תפקיד אחד, ואז אני מפנה דרכי. מפה זה כבר תלוי בהם. הדרך אותה סללו לעצמם. חייכתי לעצמי בשובבות קלה,כשעלתה מחשבה לפני, מה אם פשוט אלך לקראתם כמו שאני אך מהר הסטתי אותה מעל מחשבותיי לפעמים גם אני מופתע מעצמי. איך שהזמן רץ אני חושב שהם פינו אותה עוד לפני. ועכשיו קשה להם. חוסר סבלנות הורג ואני יודע את זה כבר מלפני שנים כשזה קרה בפעם הראשונה אך הם לא למדו לקח. חבל וזה עוד יכאב. אני מביט בהם ברחמים מהולים בהשתאות פרחי הגן יחד עם קוצי הבר נחשלים עם הזמן שחולף. צריך רק לבטוח בהם.