עלה במוחי בעת ליווי חניכות לביתן. לא ברור למה, אבל אולי זה הפלא שנקרא ילד שעשה לי את זה.
פרצופים חולפים מולנו
שמות עוברים סביבנו
ורק נשמות חודרות דרכנו.
[ליצירה]
משום מה בכל הקריאה הרגשתי כאילו יגיע בוקר שבו היא פשוט לא תקום.. זה כאילו הלך לקראת זה.
שמחתי לקרוא שלא.
צריך לחייך, ואז זה ישפיע בפנים. בדוק.
כתיבה יפה, זורמת.
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)