פעם אחת ישבו להם על בליטת צוק שני אנשים. אחד קרח ואחד בעל כובע מפרוות כלב. הם בישלו משהו במדורה קטנה. הנה שושו! אמר הקרח. והצביע על דמות קטנה ההולכת על השביל שעל המצוק שממול. "איזה צחוקים איתו! הוא קנה לעצמו אישה משבט קוקו בעשרים זהובים ובאותו היום פשטו על הקוקואיים אנשי מוקו וחטפו את כל הנשים!" "נכון!הוא ממש לוזר" ענה שני "ואתה זוכר איך שעקרבתן נפל לו מאחורי הגב מתחת לשלמה, איך הוא קיפץ!" שני האנשים פרצו בצחוק וצחקו עד ששמו לב שתייש פרוע שיער אוכל במרץ את האוכל שבסל מאחוריהם. "תסתלאאאק!" הם התחילו לצעוק ולנופף בידיים, אבל כבר היה מאוחר. שושו היה לבוש באסטרוגב בלה עם חרב קטנה וחלודה על המחגר. הוא סחב חבילת עצי הסקה. אחריו הילך לו דרקון אכילה דקורטיבי. מדי פעם החליק הדרקון על הבוץ שעל השביל והיה צריך להעזר בכנפיו על מנת לא להתדרדר לתהום. בתהום רעשו להם מיים של נחל כלשהו. שושו הגיע אל פתח קטן של מערת מגורים ונכנס פנימה. "חכה לי בחוץ!" ציווה לדרקון. בפנים ישב לו זקן בבגדי קוסמים וניסה להתחמם ליד שכבת גללים דולקת. יותר מדוייק עשנה. "שלום לך שושו אתה אף פעם לא שוכח את הלריון הזקן!" צווח הזקן לקראתו בשמחה. "זה טוב שהבאת עצי הסקה, עכשיו נבשל שיקוי שיגביר את יופייך בעיני הכלה שלך ותחיו באושר ובאושר! חה חה חה". שושו לא רצה לספר מה עלה בגורל הנסיון השלישי שלו להתחתן. הלריון היה פעם קוסם חזק ומפליא והוא היה קוסם טוב, הוא עזר רבות לשבט נאנדו ולכל שהבטים הסמוכים, אפילו אורכים וגובלינים הרצחניים התייחסו אליו בכבוד. אלא שעם הזקנה תשו כוחותיו והוא אפילו לא הצליח להציל את בתו שלו הלוקה במחלת השכל שמתה לפני שנתיים. "הרחק הרחק בצפון, שם יש את ארץ ברינג המופלאה! זה כל כך רחוק עד שהשמש לא שוקעת שם בכלל. ואין שם סוסים-שמעת שושו? האנשים שם על כלבים ייסעו. וחיות יש שם מהלכות לא על רגליהם אלא על שיניהם... חה חה חה..." זה פעם האלף שמע שושו את הסיפור הזה על ארץ ברינג שהלריון נהג לקרא מתוך ספר עתיק. זו הייתה גם אחת הסיבות לכך שכולם חשבו שהוא יצא מדעתו. "...וכשהים בקצה העולם יהפך לאבן שקופה עז יהיה אפשר לעבור מסוף העולם אל העולם החדש שמתחיל שם. שם יקרה פרוגרס גדול לאנושות." -"מה זה פרוגרס, אדוני?" הזקן בחש בכדירה, חושב ואז ענה:"פרוגרס, זה התקדמות, בני. מן קסם חדש שיבא לעולם שיעשה לאנשים טוב. הוא יעזור להם לעשות מלאכות קשות כמו לחרוש ולזרוע ולחצוב באבן. האנשים יפסיקו למות ממלחמות, מכל מיני מחלות מטופשות כאלה שכשהייתי צעיר הייתי מסיר אותם על ידי לחש פשוט. אז יהיה טוב. גם עכשיו לא רע אבל אז יהיה ממש יפה, אתה לא חושב שושו ידידי?" מזל ישיש לו להלריון את הספרים הללו שהוא מאמין בהם ושואב מהם את השמחה חשב שושו. "איזה יופי של מעיל -הורדתהו מדחליל!!!" שוררו ילדים קטנים שהתחילו לרוץ אחרי שושו כשהוא עלה ממאגר מים. הוא צחק ופתח איתם בקרב רגבי בוץ. זה גם עזר לו להתחמם שכן היום היה קר ומהפה יצאו אדים (חוץ מפה של דרקון שמשם יצא כרגיל עשן). לפתע שושו מעד באחת הגבים הקטים. הכד נפלה והתנפצה. הילדים השתוללו מצחוק. שתי נשים רכובות על חמור גם צחקו למרות שאין זה מן הצניעות בשביל האשה. "הנה אבן השקופה!" צעק לפתע שושו כשהוא עומד על הברכיים שקוע בשלולית מחזיק בחופניים חתיכה מיימית עכורה. "זה קרח טמבל!" אמרו הנשים. "נכון מאד! זה קרח!" ענה שושו. שני אנשים ישבו להם על בליטת צוק . אחד קרח ואחד בעל כובע מפרוות כלב. "הנה הוא בא" אמר הקרח. שושו עלה לקראתם במדרגות אבן חצובות בסלע. השני צעק: "לאן אתה הולך שושו? לחפש כלה, אבל אין לך יותר כסף, מי ירצה אותך להיות חמיו?" שניהם צחקו. "אני הולך לצפון" אמר שושו. "בוא דראקו!" דרקון שרדף אחרי כלב זאב נעצר כשומעו את קריאת הבעלים. הוא עזב את הכלב ופתח בדהרה במשעול לעבר המדרגות. במהרה השיג את שושו והתייצב בצידו, מפליט להבות קטנות. "להתראות " אמר שושו והחל לעלות בדרך העולה מן הנחל. וכה שורר שושו בעלותו: "אני עוזב אני עוזב היום לה לה לה לה לה לה לה-ה-ה-ה-ה."