נשרט בשיחים קוצניים, מדלג על גזעי עצים נפולים, רץ דרך היער אדם נמוך וקירח, על גופו סחבות, בפניו אימה. הוא התגלגל במורד אל הבקעה שם היה אגם קטן מוקף קני סוף. תנינים רבים הוציאו את ראשיהם מן המיים מתוך סקרנות, האיש ניצל זאת והחל לדלג במיומנות על ראשיהם עד שהגיע לאי שבמרכז האגם. על האי שהיה לו צורת גבעה הדומה לגבנת היו בנויים כמה בתים-סוכות עשויים מענפים, וכנסייה. האיש רץ אל הכנסיה והכה בפעמון. באם! באם! באם!עבר מעל האגם והביא התנינים לידי מבוכה וצלילה. מתוך הבתים יצאו מיד כמה ידלים בגדלים שונים כולם חצי ערומים או ערומים, אשה צעירה, עוד אשה בהריון, גבר עם חותמת עבדות על פניו, נזיר ממסדר לא ברור, עוד גבר נורא רזה עם קטע שרשרת על יד אחת, זקן, ועז שחורה. זקן גרר אחריו חרב ענקית חלודה. "מה אתה מצלצל מומו?מה קרה?" - התחילו כולם לצעוק. "הייתי בכפר, שם שח לי נחור השחור שלמלך נודע על קיום אי המפלט, והוא כבר שלח גדוד חיילים רגליים תחת פיקוד אנדרופולוס איש חצרמוות על מנת לטהר את האי מנרדפי שלטון המסתתרים שם. נחור אמר שהגדוד כבר הגיע למעברות נהר ליק, זאת אומרת שעוד כמה שעות יגיעו לפה. נשים פרצו בצרחות, גברים עמדו באין אונים, העז יללה והזקן נופף בחרב בצורה כל כך מאיימת עד שכמעט נפל. לפתע עמד נזיר ואמר: "רגע! הקשיבו! הרגעו כולכם! זו היא עת צרה אך אל לנו לאבד התקווה!הן אלוקים לא ישכח נדכאים, ולעם עני יושיע. עימדו נא ונתפלל. קומה מושיע ממתקוממים בימינך!" כולם הרימו מבטים אל השמיים חוץ מזקן שצעק: "לא עת לישא תפילה, עת לאחוז בחרב!! "הוא שוב הרים את חרבו. "שתוק יא משוגע!" צעקו עליו. זקן נרגז ונעץ את החרב בחוזקה בקרקע. מיד נזדעזע האדמה תחת רגלי האנשים ופעמון הכנסיה ניתק והתגלגל לאגם. מתוך המים עלה לאיטו ראש עצום בעל פה כשל תנין, מלא בשיניים. הראש היה על צוואר ארוך שהתחבר אל האי. "אמא!!!" צעקה אשה והתיישבה על הקרקע . היצור הנורא הסתכל באנשים ומוכי פחד, וממנו נפלו לאגם פקעות של אצות. לפתע פתח את פיו ואמר בשאגה: "אני הוא מושיעחוסימוס, הדינוזאור מזן נכחד, מדוע הטרדתם את מנוחתי?". "אל נא תרגז דינוזאור נכבד" מלמל הנזיר "אנחנו אנשים שמחפשים מפלט פה באגם מפני השלטון של מלך בוניפאציוס, המעניש באכזריות את כל מי שחשוד בהתנגדות לשלטונו. בתור דנוזאורוס נכחד אני מקווה שתבין אותנו ותראה בנו יותר מאשר ארוחת צהריים".-"חס וחלילה!" ענה היצור "מושיעחוסימוסים הם דינוזאורים אוכלי דשא, בעלי תבונה מפותחת יחסית, ומצטיינים במזג טוב. הכפר שבניתם על גבי לא מפריע לי, אתם יכולים להמשיך לחיות בביטחה עד עונת ההתרבות שמתחילה אצלי כל 300 שנה". "אבל אדוני הדינוזאור !"-קרא הנזיר "בקרב עומדים לבא לכאן חייליו של המלך על מנת להחזיר אותנו לצינוקים ומחצבות משם ברחנו". מתוך האגם עלה מצד אחר זנב מקושט בקרבולת והצליף במיים ברוגזה. כמה תנינים יצאו בריצה אל החוף. "אם כך, אצא אל החוף, אוריד אתכם שם ואלך לדאוג לכך שחיילים לא ירצו עוד להגיע הנה. ליד עקבות ענק שהוטבעו בבוץ של החוף עמדו נזיר, גברים נשים הזקן והעז. ליד, על האדמה הייתה ערימה קטנה של חפצים. "לעולם לא נדע איזה שליח יישלח מן השמיים להציל את מי שמקווה לישועה." דיבר הנזיר. "ראיתם? רק בכוחה של החרב !"צעק הזקן.