"נוצרת כדי להרוס, לעולם לא תהיה שייך..." ג'ומבה ג'וקיבה שתי עורבים שחורים התעופפו לפתע מהגולגולת של שלד אנושי אותה ניקרו. חרדון צב הדור ירד במהירות מהאבן והזדחל אל מעורתו. ובהחלט עשה צעד נבון. וזאת מפני שעל הרכס החל לצמוח יער רומחים. אחרי הרומחים הופיעו רוכבים ותחת הרוכבים הופיעו סוסים. האדמה נרעדה מהלמות פרסאות. ראשונים רצו להקת זאבים שריחרחו את האדמה, אחריהם פרשים קלים מגזע האורכים ואחריהם זוג טרולים חמושים באלות. המנהיג ראה באר בעיקול הדרך, הוא עצר את סוס ותקע בחצוצרה לעצירת שתיה. האורכים החלו לרדת מהסוסים. ראשונים נגשו אל הבאר מנהיג וסגנו. "זרוק את היד הכרותה שתלויה על חגורתך, היא מסריחה!" פנה המנהיג לסגן. הסגן זרק הצידה את היד( מה שגרם לתגרה בין הזאבים.) והחל מעלה את הדלי מתוך הבאר. הדלי עלה ריקן.הסגן ירק בעצבנות ושלשל שוב את הדלי למעמקי הבאר. "מעצבן אותי שכבר שלושה ימים אנחנו רודפים אחרי לולו מגדולו והוא מצליח לברוח ולשטות בי...בי! בסרקמבאת המפצלח!!!" שאג המנהיג ורקע ברגלו בעצבנות על אבן הבאר. "הדלי שוב ריקן!" אמר הסגן "מוזר מאד, הרי יש מיים בשוקת שבצד וגם אני שומע טיפטופים ופיכפוכים מלמטה!" עזוב מייד את הדלי ה@% הזה! צרח סרקמבאת "בזמן שאתה מתבחבש עם הדלי הלולו חושב על עוד תעלולים" המנהיג שלף גרזן קרב וביקע בזעם את הדלי. "כולם לעלות על הסוסים!!!" עם גרזן ביד הוא קפץ אל תוך האוכף. שאר האורכים רטנו אך עלו גם הם. האבק כבר החל להתפזר מעל לבאר וצרחות ופרסאות נדמו במרחק. השלד האנושי קם בגניחה מהאדמה, פסע אל הבאר וצעק אל תוכה:"תחזיק ת'חבל". השלד משך בחבל והעלה מתוכו איש צעיר בעל שער לא מסורק. "תודה לך שלד" אמר האיש. "היית חייב לשפוך להם ת'מיים?!" שאל השלד-"עוד יש לך מזל שהזאבים רדפו אחרי היד..." אך האיש שם שתי אצבעות בפיו והשמיע שריקה. מאחורי ההר יצא סוס לבן עם חרב קשורה באכף ודהר אליו. לולו עלה על הסוס והסתלק במהירות.