בס"ד
למעלה למעלה כמו השלהבת
השואפת לגבוה אל-על,
למעלה למעלה אל מקומות
אשר שום יד לא מגעת בכלל,
למעלה למעלה כמה שיותר
אל מקומות היופי והטוב,
כשלהבת המותירה רק שאריות מאחור
אש הולכת ומדלקת אש אחרת
הופכת את השחור לאור
למעלה למעלה.....
...ועט ביד,מנסה לעקוב בין שורות,זריעת דיו עקבית,קצב מטורף,
למלא למלא למלא,
איפה שחסר,איפה שלא,
עט,נובע מתוך לבי,ממקום גבוה לא ידוע,מנסה לעקוב אחר תזוזת חיי...
אשמח על תגובותיכם...
[ליצירה]
לפי דעתי זה מדהים!!!!!!!!
המחשת בצורה חזקה מאוד מאוד את העניין...
בחוכמה ובכתיבה מאלפת.
אהבתי את הסוף (שהרי "עם הנמח לא מפחד מדרך ארוכה"...)
יפה לך ביותר...
[ליצירה]
חשבתי לחלוף על היצירה מבלי להגיב...
כי בזה אני לא כ"כ מבינה...
אבל לא יכולתי...
אז קודם כל -אתה כותב בצורה יפיפיה...
ואתה צודק,צריכים לעשות הכל בשביל שילדים כאלה ואחרים יפחיתו מעונשם,
הנס,-כמו שכתבת ראוי לעכשיו,
ואנחנו צריכים לעשות הכל למען אותם ילדים,
(אולי אנחנו מסוגלים להיות הנס המדובר לאותם ילדים)
נגעת לליבי כ"כ...
עמוק עמוק...
ואני לא יודעת להסביר..
[ליצירה]
[ליצירה]
ברור....
ברור שיש גם שינוי מבפנים.
זה חלק מההויה היהודית הדתית-זה מתחיל מלפרום חוט אחד -רק אחד ואח"כ רק עוד אחד ורק פעם אחת להתפשר על נטילת ידים ורק פעם בלי תפילה ועל דברים קטנים כ"כ עד שאדם מגיע בסוף למצב שלמה לו הכיפה שסתם מעיקה עליו ומציקה כי זה גם ככה לא משקף? ואח"כ זה נכנס חזק גם לדברים הקטנים ...
זו הדרך הכי מהירה לפשרנות ...\החוצה...
ברור שיש קשר בין השניים (לעניות דעתי כמובן...)
חוץ מזה כתוב בצורה טובה הייתי מוסיפה מעט חרוזים בסיומות השורות שהיו תורמות לקלילות הקרירה שבשיר הנ"ל.
תגובות