בס"ד
למעלה למעלה כמו השלהבת
השואפת לגבוה אל-על,
למעלה למעלה אל מקומות
אשר שום יד לא מגעת בכלל,
למעלה למעלה כמה שיותר
אל מקומות היופי והטוב,
כשלהבת המותירה רק שאריות מאחור
אש הולכת ומדלקת אש אחרת
הופכת את השחור לאור
למעלה למעלה.....
...ועט ביד,מנסה לעקוב בין שורות,זריעת דיו עקבית,קצב מטורף,
למלא למלא למלא,
איפה שחסר,איפה שלא,
עט,נובע מתוך לבי,ממקום גבוה לא ידוע,מנסה לעקוב אחר תזוזת חיי...
אשמח על תגובותיכם...
[ליצירה]
וואי...
לקח לי זמן,אבל בסוף זה הגיע.... :)
ההתחלה אדירה אך לענ"ד מתבקש המשך חזק יותר העניין מצביע על משו חזק שאין מצב שיגמר כ"כ מהר ובטח שלא להיגמר בכזו שלווה פסטוראלית שכזו...
במקומך הייתי מפתחת את השיר מהרעיון המרכזי בו פתחת -הוא משובח כ"כ...
הרעיון על כל פנים מדהים
שכוייח.
[ליצירה]
מסכימה מאוד עם תגובתו של נביא השקר,
אתה מסתכל על זה ככה כאדם שיש לו לאן ללכת מפני הגשם,אנשים אחרים רואים את חסרון מקום כזה כמשהו עצוב מאוד וקשה.
וחוץ מזה יש אנשים שגם שיסתתרו ככל שינסו החורף יהיה בליבם עם ובלי פוך מעליהם.
ובכל זאת אהבתי את השיר הזה-התיאורים עשו לי טוב כ"כ..
וואי איך שאני אוהבת את החורף...
[ליצירה]
את כותבת מדהים.
הרשי לי לחלוק ולתהות...-האם רק שנבין את משמעות מילותינו נדבר ונשחררם לעולם?! והרי זה אבסורדי נורא...(להרבה אנשים אין בכלל מושג על מה הם מדברים כשהם מדברים-מדברים כי כולם מדברים...)
זה לא סותר- ז"א לעניות דעתי מותר לשחרר את אותן המילים גם אם איננו מבינים -לאט לאט זה יתבהר ונשתחרר.. ונבין יותר לפני שנדבר.... לאט לאט...
מקסים נורא.
תגובות