ישבתי וחשבתי על הא ודא ופתאום חלפה לידי ציפור חמודה היא לחשה באוזני דברי נועם עצומים ונשאה אותי למחוזות רחוקים עד שהגעתי למקום קטן אחד הרגשתי כי זהו מקום מיוחד היו שם צבעים והמון פרחים וילדים קטנים שתמיד משחקים ראיתי שם שמחה ושמעתי צחוק והכל ממני לא היה רחוק יכולתי לגעת ולהרגיש להישאר בהווה או להחיש ואפשר לשנות תמיד את הזמן מה שבטוח, תמיד יישאר כאן מושלם ויום אחד אותה ציפור נעלמה בשבילי הייתה זו תעלומה חיפשתי אותה בימים וביבשות הלכתי לאן שרגליי אותי נושאות ולפתע מצאתי אותה שכובה הייתה עטופה היא בצל האהבה אך כל כך פשוטה וכה שברירית מצאתי אותה כשארית היא לחשה על אוזני בפעם האחרונה דבריה נשמעו לי כמעין מנגינה "אני יודעת שאת רוצה לבקר "במושלם" גם היום, אך צר לי שהכל היה רק חלום". (*מוקדש לילדים המופרעים שלי: קטי, טניה ויבגני. תפסיקו ללכת מכות!*)