זכרונות הילדות צפים ועולים כשאני רואה את נעל הבית שלי זרוקה תחת מיטתך. אני רואה את עצמי במראה. גופי מכרבל תחת שמיכה רק כתף חשופה וירך לבנה מביטים איתי אל הקיר. לא היית שם כשהתחלתי לבכות. לא היית לגעת. וכשנגמרו הדמעות והחושך עבר הסתובבת ושאלת בוקר טוב.