רוח בחוץ.
אני מקליד בעיניים עצומות
ונותן לראשי לנטות מעלה.
שם
על התקרה-
פרפר.
כנפיו מכות
נחבטות על הזכוכית החמה.
חורף בחוץ.
אני נעצר
ועיניי נפקחות.
פרי דמיוני נדם.
[ליצירה]
אני מכיר א תהעקרון ההומאופתי אבל פה את מסיימת כשארית כפיס עץ שעלה באש. איך פתאום המים נכנסו לכאן? אני מבין את זה אסוציאטיבית אבל לתוכן.. לא ממש. אם א תרוצה לחבר זאת לכאן אולי כדאי לך להוסיף את המילה "גם". = גם מים זוכרים.
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
[ליצירה]
גבר גבר, אהבתי. אבל תנסה לשכתב את זה שוב והפעם ללא חרוזים. אוהב את הראש פחות את הסגנון.
נב- היייתי מוותר על שתי השורות סיכום בבית האחרון. ומחפש משהו אחר.
תגובות