מתהלכת בחשיכה
לאור נר
היחידי,
עטופה בפיסות
של חוסר
ודאות.
מנסה לשווא
לגשש את
הבאות.
הדרך
אינה זרה
לי,
התהלכתי בעבר.
דולה טיפות
זיכרון נשכח,
צועדת
ורגלי יחפות.
[ליצירה]
זה ממש לא ככה...
אנחנו מודים על הכל... גם על הטובה וגם על הרעה...
אבל תמיד כשרע דבר ראשון שואלים למה ורק אז מתחילים לחפש את התשובות...
וגם את התשובות לא תמיד מוצאים...
[ליצירה]
:)
חמוד מאוד!
מזכיר לי את עצמי... רק שהרבה פעמים המחשבה על הליכלוך שנדבק לרגליים מזה מונעת ממני לעשות את זה לעיתים יותר קרובות למרות שהייתי יכולה לחיות מצויין גם בלי נעליים, סנדלים, כפכפים וכו'...
עזוב אותך מאחרים... תהיה נאמן לעצמך :))
תגובות