מתהלכת בחשיכה
לאור נר
היחידי,
עטופה בפיסות
של חוסר
ודאות.
מנסה לשווא
לגשש את
הבאות.
הדרך
אינה זרה
לי,
התהלכתי בעבר.
דולה טיפות
זיכרון נשכח,
צועדת
ורגלי יחפות.
[ליצירה]
תודה יקירותי :)
כן, לצערי זה מוכר...
יותר מוכר זה שהאיש של הצילום אומר לך לא לזוז וחמש דקות הוא משאיר אותך ככה בזמן שהוא מדבר עם איזה אחות שנזכרה בדיוק עכשיו להגיד לו משו.
יופי, אני רואה שיש עתיד לסוכנות העצמות שלי :)
תגובות