עטוף בקורי לובן,
משתהה לרגע,
מביט לאחור
ונעלם
אל תוך השחר,
מותיר אחריו
שובל ניצוצות.
וכמתוך חלום,
שב ועולה,
כתמיד,
בשקיעת החמה,
מדליק את
השמיים
ומביא לעולם
מעט מן
האור.
[ליצירה]
כמה שזה מוכר...
מי לא...
אני חושבת שכל אחד היה נותן הרבה כדי רק לדעת מה יקרה... לא הרבה... אפילו רק דבר קטן אחד... ומשמעותי... ואז לחזור ולחיות בשקט עד שזה יקרה...
אבל אין מה לעשות... אי ודאות זה חלק מהחיים.
יפה!
[ליצירה]
אמממ...
בכל זאת... בתור סקרנית מן המניין אני פשוט לא עומדת בזה :)
ושלא תביני לא נכון אני לא מתלוננת על ההפרשים בין הפירסומים של החלקים... רק על עצם הרעיון של החלוקה ;)
תגובות