עטוף בקורי לובן,
משתהה לרגע,
מביט לאחור
ונעלם
אל תוך השחר,
מותיר אחריו
שובל ניצוצות.
וכמתוך חלום,
שב ועולה,
כתמיד,
בשקיעת החמה,
מדליק את
השמיים
ומביא לעולם
מעט מן
האור.
[ליצירה]
:)
חמוד מאוד!
מזכיר לי את עצמי... רק שהרבה פעמים המחשבה על הליכלוך שנדבק לרגליים מזה מונעת ממני לעשות את זה לעיתים יותר קרובות למרות שהייתי יכולה לחיות מצויין גם בלי נעליים, סנדלים, כפכפים וכו'...
עזוב אותך מאחרים... תהיה נאמן לעצמך :))
[ליצירה]
כמה שזה מוכר...
מי לא...
אני חושבת שכל אחד היה נותן הרבה כדי רק לדעת מה יקרה... לא הרבה... אפילו רק דבר קטן אחד... ומשמעותי... ואז לחזור ולחיות בשקט עד שזה יקרה...
אבל אין מה לעשות... אי ודאות זה חלק מהחיים.
יפה!
תגובות