"באשר הוא שם" "וה' פקד את שרה כאשר אמר ..." בס"ד א' תשרי 2048 לבריאת העולם 100 שנה להולדת אבא איזה כיף, נולד לי אח. השכנים אמרו לנו שאין סיכוי, שבחיים שרה לא תלד. "עזוב, אברהם תגרש אותה, תחזיר לשולח, מה אתה צריך עוד נטל על עצמך?" אבל אבא, הוא אוהב אותה, היא אשתו הראשונה. מהרגע הראשון שראה אותה, ידע שהיא זו שתלד את בנו ממשיכו. אז נכון, היו רגעים שבהם כמעט אמרו נואש, אבל היום, איזה כיף, סופסוף נולד. רק נולד, וכבר עוד שמונה ימים ימול בשר ערלתו. אח, אני כבר רואה איך אנחנו הולכים לקרוע את באר שבע, צחי הקטן ואני, אני אלמד אותו את כל הטריקים, והוא, הוא מין הסתם יהיה צדיק כמו אבא, ויילמד אותי תורה. "ותרא שרה את בן-הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" בס"ד ד' אלול 2058 לבריאת העולם אח,מסתבר שהחיים זה לא מה שאתה חושב. חשבתי, או לפחות קיוויתי שהצעיר הזה יהיה לי לאח, אבל שרה? לא נותנת לו להתקרב אלי. "לך יא פרא-אדם, תסתלק ממנו, שאני לא אראה אותך אפילו מתקרב אליו, ברור?" ככה היא אמרת לי. אבל אני אח שלו, למה היא עושה לי ככה? אתמול שמעתי את אבא ושרה מתווכחים. גרש אותה ואת בנה, הוא מקלקל לי את הילד. אז נכון, אולי אני לא צדיק כמוהו, וגם הבנתי כבר שאת החלק הארי של הירושה, אני לא אקבל, אבל לזרוק את אמא ואותי מהבית בשביל זה? בן-האמה היא קוראת לי, בן-האמה, הרי זרעי לא יספר מרוב, ככה הובטח כבר גם לאבא וגם לאמא, טוב, נקווה שאבא זוכר מה הובטח לו והוא יעמוד בכל הלחצים המופעלים עליו. "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר..." א' תשרי 2059 לבריאת העולם 25 ללידת ישמעאל אני שוכב תחת אחד השיחים. מסתבר שאבא שמע בקולה. אחרי כל השנים שהיינו אצלם, הרי מלבד העצים שחטבנו והמים ששאבנו, היו גם דברים נוספים שעשינו. אני בנו בכורו, לעזאזל, ואמי –היא אשתו! נכון, האשה השנואה, אבל מותר להעדיף את בן האהובה על בן השניאה? הלכנו מהבוקר, אמא אמרה שננסה לחזור למצרים, אולי עוד מישהו זוכר מי אנחנו, ויאסוף אותנו עד שנסתדר. אבל להגיע למצרים עם כל כך מעט מים? אין סיכוי. יש לי הרגשה שאבא שם בכוונה כמות כזו, כדי שנחזור, ואולי גם שרה תרחם ותחזור בה. אמרתי את זה לאמא, אבל היא אמרה שהיא מעדיפה למות, ולא לשוב ולהיות מעונה תחת גבירתה. אבדתי את ההכרה פעמים, לאמא כבר אין כוח לעזור לי, אז היא פשוט הניחה אותי פה, מתחת לאיזה שיח, נראה לי שלא רק כדי שיהיה לי צל, נראה לי שהיא פשוט מסרבת לראות שאנחנו מתים. זהו, אני מרגיש שאני מתחיל לדבר שטויות, זה כנראה החום הגדול, או אולי זה סימן שאני הולך בקרוב לעלות למעלה? אני מקווה רק שלפחות מישהו ימצא את היומן שלי ויוכל לספר את סיפורי. "וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע..." א' נפיש 89 ללידת ישמעאל 39 ליסוד ממלכת לחי - ראי אתמול קיבלתי איגרת מיצחק: "אבא מת, בא בבקשה " נאמר שם. אף פעם הוא לא הרבה במילים, צחי הקטן. אני לא יודע, מצד אחד, אבא הרי גרש אותנו בחרפה, ככה, למדבר, הרי הוא ידע שאין סיכוי לצאת מפה בחיים, לא? טוב, אולי לצאת מפה לא, אבל להישאר פה... נראה לי שהסתדרתי יפה מאד. 12 נשיאים יש לי בממלכה, ייסדתי לי עם חדש, לוח שנה חדש, אפילו יש לנו שפה משלנו, שאף אחד אחר לא מבין (אבל ברור שאין כמו לחזור מדי פעם לשפת אבא). מצד שני, אני יודע שהוא לא ממש רצה לגרש אותנו, הוא די נאלץ לשמוע בקול אשתו. מצד אחד הוא בקש להקבר במערת המכפלה. ליד שרה? אין סיכוי שאני אבוא, מילא אם הוא היה מבקש במקום ניטראלי, אני לא מדבר שליד אמא ז"ל זה בכלל היה מצויין, אבל שם, ליד אשתו הראשונה? זו ששנאה אותנו וזרקה אותנו משם? מצד שני, יצחק אחי, מבקש שאבוא ללוויה, חסד של אמת אחרון לעשות עם אבי. איך לא אבוא. אולי זה הזמן להתפייס? "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה..." סוף