מתהלכת בחשיכה
לאור נר
היחידי,
עטופה בפיסות
של חוסר
ודאות.
מנסה לשווא
לגשש את
הבאות.
הדרך
אינה זרה
לי,
התהלכתי בעבר.
דולה טיפות
זיכרון נשכח,
צועדת
ורגלי יחפות.
[ליצירה]
אני אוהבת את השירים האלה שלך...
אולי כי אני מקוה שמישהו יכתוב גם לי פעם שירים כאלה...
הייתי מחליפה את שתי השורות האחרונות כדי שזה לא יהיה חרוזי מדי... את ה"עולם חדש" עם "אוכל לבנות".
ואל תדאג,
היא תבוא :)
[ליצירה]
תודה יקירותי :)
כן, לצערי זה מוכר...
יותר מוכר זה שהאיש של הצילום אומר לך לא לזוז וחמש דקות הוא משאיר אותך ככה בזמן שהוא מדבר עם איזה אחות שנזכרה בדיוק עכשיו להגיד לו משו.
יופי, אני רואה שיש עתיד לסוכנות העצמות שלי :)
תגובות