מתהלכת בחשיכה
לאור נר
היחידי,
עטופה בפיסות
של חוסר
ודאות.
מנסה לשווא
לגשש את
הבאות.
הדרך
אינה זרה
לי,
התהלכתי בעבר.
דולה טיפות
זיכרון נשכח,
צועדת
ורגלי יחפות.
[ליצירה]
תודה :)
אמן, באמת שנזכה לראות בבניה ושאפילו ניקח בה חלק...
מצלול, האבנים השלמות לא אומרות כלום בשיר כי במציאות קשה לי לראות את החורבן דרכן, אבל גם הן חרבות.
הן החורבן הראשון, שקשה להתחבר אליו כי לא ממש היינו שם שזה קרה, אבל עדיין אנחנו מרגישים בחיסרון...
מקווה שזה קצת יותר ברור :)
[ליצירה]
זה העניין, כמו שאמרת השיר יכול להתאים להרבה אנשים.
בכוונה לא יעדתי אותו למישהו מסויים, למרות שהוא כן נכתב על מישהו מסויים, בגלל שהוא מתאים לי להרבה אנשים...
כנראה מאותה סיבה אני לא מוצאת לו שם ראוי...
תודה :)
תגובות