מתהלכת בחשיכה
לאור נר
היחידי,
עטופה בפיסות
של חוסר
ודאות.
מנסה לשווא
לגשש את
הבאות.
הדרך
אינה זרה
לי,
התהלכתי בעבר.
דולה טיפות
זיכרון נשכח,
צועדת
ורגלי יחפות.
[ליצירה]
כמה שזה מוכר...
מי לא...
אני חושבת שכל אחד היה נותן הרבה כדי רק לדעת מה יקרה... לא הרבה... אפילו רק דבר קטן אחד... ומשמעותי... ואז לחזור ולחיות בשקט עד שזה יקרה...
אבל אין מה לעשות... אי ודאות זה חלק מהחיים.
יפה!
תגובות