את אוחזת בי
לא מרפה.
לשונך
לשון חתלתולה
מנקה את פרוותי המוכתמת.
זוכרת- קיפצנו בשמחה
כששמענו את השקית נופלת,
חלקים גדומים
רשרשו בשבילנו.
שגרה חתולית אחר צהריימית.
[ליצירה]
יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו.
זה לא קל, אך זה אפשרי.
מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו.
אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו.
תגובות