אירוע מוחי
אני עומד לידךָ בבוקסר
ונותן לך הוראות הפעלה.
זו כבר פעם שניה
ואתה
נותן בי את המבט הסמיך הזה
שאין לי דרך לפשט אותו.
אז מה לעשות,
ואני מסביר שוב.
אתה מזיז יד לפעול- ונעצר.
ושוב.
אני
במסך
בבואתך משתקפת
ואין אונים.
[ליצירה]
יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר.
הנה הארותיי:
חוט של משי, עדין
כמעט שקוף
כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם.
וכשאני בבדידותי
סיבים דקים של משי
עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה.
והוצפתי* געגוע. *כנ"ל
דבורים קטנות
מפזרות על עפעפי*י אבקן
מהפרח שעזבתי.
אהבה עדינה,
. חוט של געגוע
הרבה הצלחה בהמשך.... שי.
תגובות