סימן / שי ד.
כשהעיניים נעצמות
והמחשבות שוקעות
עוד לפני בוא היתוש
אני מנסה להעביר
מחשבה בכתב.
בערב יום הזיכרון
שברתי לב
שיזכור
כי אנשים נוטים לשכוח
ואם לא אתן סימן
איך תזכור?
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נקרש ההפך מפחד ההיחשפות. זו לא טעות. הפחד ממים עמוקים- עוד קיים. לא נושמים? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מיטל! [ליצירה]
- [ליצירה] אסימוב! נכון! ומה שמדהים זה שהוא לא קרא אותו מעולם. מי גאון של אמא? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. הדחקת הצדדים שלא רוצים להכיר בהם. [ליצירה]
- [ליצירה] הצבע האדום חזק! חזק ביותר אך כאן הייתי מקצר בדברים. (אולי 2 שורות אחרונות). [ליצירה]
- [ליצירה] אח! [ליצירה]
- [ליצירה] הזהו טקסט פוליטי? [ליצירה]
- [ליצירה] מבולבל!! מבולבל!! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט- תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם, היה הארותיי: באתי למשרד הפנים. * להגיד. למה רווח כל כך גדול? התיישבתי מול הפקיד במבטו *הרשמי מילא את הטופס (17386/4 א) מיותר "הריני לדווח", אמרתי "עוברים עליי תשעה חודשים כמו, * חתך מיותר. למה כאן? כמו *בלידה - בלי אתה יודע מה אני חושב... (הריון). בלי מעשה *האהבה "הא" מיותרת בלי הצמדת אזני לבטנה בלי ריצה לָסוּפֶּר להשיג חמוצים בלי הקאות בלי בדיקות בלי רופא ואחיות - - " הפקיד - *טרוד עד בלי די בחשכת יומו - מכוכבית עד סוף שורה מיותר. סימן באצבעו על מקום החתימה* נקודה. המשכתי, "זה לא מסובך" (אני מגיע אל הנקודה) הפקיד *סובב את הטופס חזרה אליו אולי "החזיר הטופס אליו.." פניו, לעזאזל, נותרו קפואים. "ופשוטים ופשוטים הדברים אבל אלוהים - - לא לי פתרונים." בלחש הוספתי "לי, הצהרה ותשעה חודשים." חתמתי על הטופס ביד רועדת *- * למה כוכבית? למה ההפסקה הדרמטית? ... יצאתי להמשיך בספירת הימים. הרעיון של לידה נמשך אחרי 9 חודשים? לא. הוא תופס עד עכשיו. ומה מעכשיו? התעמקת ברעיון הלידה..). מנלם, חוששני שבפגישתנו הייתה יצירתך זו קומה טוב יותר. הלא כן? שי. [ליצירה]
תגובות