חיפשתי לי מלים לתאר את הלבד שלי וכעס שיתאר את הכאב שלי ומוות שיתאר את האהבה האבודה שלי ומין שיתאר את המצוקה הנפשית שלי ותסכול שיתאר את האני העצמי שלי ושינה שתתאר את החלומות שלי והזיה שתתאר את השאיפות שלי וכלום שיתאר את הזהות שלי רגע של שקט חיפשתי לי איש נטול חשיבות שותה קפה נטול קפאין ומשתוקק לרגע נטול חשיבה בית קפה במרכז האבוד של העיר האסורה מין מוות ואהבה אני זה העיר משורר צללים שחי באפלה כותב לעצמו על עצמו ובוכה ליריקה סנטימנטלית של רחמים עצמיים כבר חמש שנים אני מחפש לעצמי זהות כך עברתי בין כפרים, ערים ונשים ובין ריגוש לריגוש איבדתי את היכולת לחוש נטול זהות ואהבה נותרתי מסתכל במראה ומצטער על הדבר הזה שיצרתי ניתוק מכל חבל שנזרק אלי מחבל טבורה של אמי מחבל אהבתה של היחידה שאהבה אותי מחבלי הצער של אבי מחבליה של עירי ומהחבל שכרכתי מסביב לצווארי חיפשתי לי. ובמסע החיפוש האין סופי הזה איבדתי חברים שנפלו על מזבח עקרונותיי שנטשו אותי בלב המערכה עם עצמי שהתחפרו עמוק יותר בביצה של עברי את כולם אהבתי ואת כולם שנאתי כעת אני שוכח אותם לאט-לאט אחד-אחד חיפשתי את עצמי לדעת ואיבדתי את עצמי למוות