ידעתי.. תמיד ידעתי שיבוא היום ותלכי, תלכי.. ותותירי אותי בודד, מתגעגע.. כואב.. -וכך היה. הלכת..-- בלי לומר שלום. בלי לומר מילה. ואני, תמים. תמיד תהיתי לי, מה את חושבת בליבך.. בימים הראשונים שלנו יחד היה לנו טוב.. בהתחלה שנינו שמחנו שמצאתי אותך, ידידת נפשי.. אהובה.. את כה חסרה לי. עם מי אדבר עכשיו? אני זוכר.. איך היינו שותקים יחד, בלי שזה יעיק עליי או עליך.. פשוט כי זה בא טבעי [למרות שאני זה שדיבר כל הזמן] את דמות חרישית, שקטה.. תמיד לא היית מובנת, ידעתי שמשהו לא בסדר אצלך ואת פשוט לא אומרת לי, כי לא היית מסוגלת... אני לא יודע אם אוכל להיקשר אל מישהי כמו שנקשרתי אליך. אני רק יודע שלעולם לא אכיר לה את חברי הטוב 'גיא' [שמסתבר שאינו חבר..] חבר אמיתי לא היה עושה את מה שהוא עשה לי.. ככה לקח לי אותך, בלי בושה.. אחרי כל התקופה שעברנו יחד [אני ואת].. ואת.. לא התנגדת. אני מבין אותך.. מה כבר נותר לך לעשות?פשוט נגררת אחריו.. את אישיות פסיבית. כך תמיד היית.. רק רציתי שתדעי, שאת היית ותמיד תהיי האחת בשבילי.. [מוקדש לחיפושית שמצאתי בגן, לפני מס' חודשים.. וכעת-איננה.]