למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/06/blog-post_30.html
בדיל=אבץ?!
בפרשתנו אנו קוראים על המלחמה במדין ועל השלל שבזזו בני ישראל במלחמה זו. התורה ציוותה לטהר את הכלים שבזזו ממדין. בתיאור הכלים שבזזו, נאמר: "אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת" (לא, כב). בפסוק מדובר על כלים העשויים מהחומרים המוזכרים.
אונקלוס מתרגם: "בדיל - אֲבָצָא". קרוב לוודאי, שהשם 'אבץ' מקורו מתרגום זה למילה בדיל- "אבצא". האם לפי תרגום אונקלוס מדובר בפסוק על אבץ ולא על בדיל?
האבץ הוא יסוד מתכתי המופיע עם בדיל בסלעים שונים. אך, ככל הנראה, לא מדובר בפסוק על אבץ:
א. בארמית בדיל קרוי "בַעַץ" (בבא בתרא, פט ע"ב). אונקלוס מתרגם כך בספר יחזקאל (כז, יב) בשיכול אותיות: "בדיל - עַבַץ" . באמת, יש שגורסים בפסוק הנ"ל בתרגום אונקלוס: "עֲבָצָא" . לכן נראה, ש"אבצא" הוא תרגום של בדיל גרידא, ולא אבץ.
ב. בפסוק מוזכרים מיני מתכות. את האבץ בימי קדם הכירו רק כאבקה לבנה ולא כמתכת. בשעת עיבוד עפרות-מתכת, הבחינו בהתהוות הפתיתים הלבנים והקלים של תחמוצת האבץ, שכונו 'צמר הפילוסופים' או 'שלג האלכימאים'. הראשון שהכיר את המתכת עצמה היה כנראה פרצלזוּס, בראשית המאה ה-16 , והוא גם טבע את שמה הלועזי - ZINCUM (מגרמנית ZINKEN).
בתרגום יונתן מתורגם: "בדיל - קַסְטירָא"' מילה המזכירה בצלילהּ את שם המינראל העיקרי של הבדיל - קאסיטֶריט. יתכן שהשמות השונים ל'בדיל' (בעץ וקסטירא), הם שמות לנתכים שונים של הבדיל עם מתכות אחרות.
בדיל שימש בעיקר עם תרכובות של מתכות אחרות. מבין נתכיו עם מתכות אחרות ידועה הברונזה, שהיא נתך בדיל עם נחושת. בפירוש "מצודת ציון" לספר יחזקאל (כב, ב) כותב: "נחושת ובדיל מיני מתכות מוחלפות", ובכך הוא רומז לנתך הברונזה.
נתכים שיש בהם בדיל, ובעיקר נתך הברונזה, משמשים לריקוע, ליציקה ולהלחמה בתעשיות הכלים, התכשיטים, הזכוכית והקרמיקה. האיים הבריטיים היו בתקופות העתיקות מקור ראשי לעפרות הבדיל, מלבד ספרד והודו. אנשי העיר צוֹר הם שהעבירו באוניותיהם את הבדיל מבריטניה וספרד.
בימי קדם, שימש הבדיל לסתימת נקבים בחביות חרס (כלים ל, ג) וכן שימש לחיזוק כלי-חרס (תוספתא כלים ב"ק ז, ז), אפשר ע"י השחלה של חוטי-בדיל בחורים מקבילים משני צידי הסדק, ויתכן בתור רשת לכלי שחובר מחרסים חרסים כדרך שנהגו לעשות לכלים גדולים. הבדיל מופיע במפורש בקשר לעשיית המנורה עם הברזל, הנחושת והעופרת (מנחות כח, ע"ב).
משקולת של בדיל תלויה על חוט שהבנאים בוחנים בה את הקיר הנבנה-אם מאונך וישר הוא (זכריה ד, י). לעתים בדיל מוזכר כחלק הנבדל מן הכסף והזהב בשעת הצריפה: "ואצרוף כבֹר סיגיך, ואסירה כל בדיליך" (ישעיהו א, כה), משום כך יש שסברו, שהמתכת נקראת 'בדיל' על שמבדילין אותה מן הזהב והכסף, ולכן הפך הבדיל כינוי לרשעים ולנוכרים שיש להבדילם מן העם בטרם גאולתו (גר"א, ישעיהו שם).
