למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לכתובת

http://toraumada.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_17.html

לפרשת וישב

סלי חורי

בפרשתינו אנו קוראים על חלומות שר האופים ושר המשקים. בתיאור החלום של שר האופים נאמר: אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי.  וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן, מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה; וְהָעוֹף, אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל--מֵעַל רֹאשִׁי (מ, טז-יז).מהם סלי חורי?

א.    רש"י מפרש "חורי" מלשון חור: "סלים של נצרים קלופים עשויים חורים חורים, ובמקומנו יש הרבה, ודרך מוכרי פת כסנין שקורין אובלי"ש בלעז לתתם באותם סלים". וכן פירש הרשב"ם, והוסיף: "לפיכך יכול היה העוף לאכול דרך נקבי אריגת הסל". מטרת הסלים המחוררים היא לאיוורור הלחם על מנת לשמור על טריות הלחם.

ב.     הרס"ג ובעקבותיו האב"ע פירשו "חורי" מלשון "חוארי", לבן בארמית, והכוונה ללחם לבן; וכן פירש בתרגום יונתן. הרמב"ן מוסיף: "והוא הנכון, כי היה בכל הסלים מלחם המלך, ובסל העליון מכל מיני מאכל פרעה שהיה מעשה אופה".

הקמח, שהוא המרכיב הראשי בכיכר הלחם, נטחן מגרעיני חיטה. גרעיני החיטה מורכבים משלושה חלקים: גוף הגרעין (האנדוספרם), המהווה כ-85% מכלל הגרעין ומכיל עמילנים וחלבונים; נבט הגרעין, המכיל שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים; וקליפת הגרעין (סובין), המכילה תאית, מינרלים וויטמינים. לחם לבן אופים מקמח לבן, הנטחן מהאנדוספרם, כאשר שאר חלקי הגרעין מנופים ממנו. לחם שחור הנו כינוי עממי לחם שהוא מעט יותר כהה מן הלחם הלבן. הצבע הכהה הנו כתוצאה מחלקי קליפת גרעין החיטה (סובין) בקמח. במשך דורות, נחשב הלחם הלבן כלחם המועדף של המעמד הגבוה בעוד שהעניים אכלו לחם שחור או לחם שהופק מטחינה גסה של הגרגירים. א"כ, מובן מדוע פרעה אכל לחם לבן – "לחם המלך". אך כיום ישנה עדיפות ללחם שחור, בשל ערכו התזונתי הגבוה יותר משל לחם לבן.

לחם מלא מבוסס על קמח חיטה מלאה המיוצר מטחינה באבן ריחיים של גרעין החיטה השלם. לחם זה שומר על מרבית הרכיבים התזונתיים של גרעין החיטה. הוא מכיל את סובין החיטה העשיר בסיבים תזונתיים ואת נבט חיטה העשיר בשלל ויטמינים ומינרלים, וכן פיטוכימיקלים (שם כולל לתרכובות אשר נמצאות באופן טבעי במזונות מן הצומח כמו: פירות, ירקות, זרעים, קטניות ודגנים) התורמים למניעת סרטן.

בעין ארכיאולוגית: ככרות לחם ולחמניות התגלו בקברים מיצריים עתיקים. אפיית הלחם כמקצוע, החלה להתפתח במצרים. בדיקה של כמה ככרות לחם  מיושנות  מלפני 4000 שנה, הראתה שהמיצרים השתמשו בטכניקות  די מתוחכמות לאפיית לחם.