רצתי בין העצים רדפתי אחר האור והוא חומק, עובר הנה, שוב מתגלה שוב מתכסה אני רודף עד שאור גדול מתגלה וארמון פאר מתוך יער העבות יוצא אור מסנוור קדושה, טהרה אך מה לי עצוב? יודע אני כי התשובה היתה לידי כל הזמן אני התעלמתי ניסיתי להטביע יגוני בדברים אחרים אבל האור לא נתן הוא הכניס אותי לתוך היער עוד ועוד אני נפלתי נשרטתי ונתקלתי כולי חבול כולי שבור אך אור הארמון האיר אלי בחיוך שכזה "הגעת סוף סוף" הבטתי לחפש את הדלת והנה אני בתוך הארמון ובארמון ישנם מפתחות על גבי מפתחות וכל מפתח עם שם עליו שאלתי "מי אלו כל המפתחות?" קול ענה לי בתוכי "אלו לבבות עם ישראל" והנה מפתח מבריק מאיר באורו מתקדם לעברי אני מסתכל עליו אין שם רק אור קדושה וטהרה "ומה המפתח הזה?" ושוב הקול עונה זה נשמה גדולה היא פותחת כל השערים היא מחיה את המתים" משיח… נפעמתי, נדהמתי התעוררתי! חושך כיסה חורבן הבית אש החטא זועקת בכל עז אני מסתכל וכל המפתחות בחושך אבדו אך הם חוזרים בימינו אלה. חוזרים ומאירים באורם הגדול מתוכם בוערת אש אהבה אליך אבא כן אליך! חוזרים הם המפתחות לארמון חוזרים לשערים הנכונים מחכים אנו למפתח בלי שם המחיה מתים המקיץ נרדמים המביא גאולה שלימה אנא אבא קרבהו אלינו גלה כבודך דרכו עלינו דמעה נשרה מלחיי האם אני מאיר את המפתח שלי? או שמא מחשיך אותו?