"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"
והכינורות המשיכו לנגן את המנגינה שלהם כאילו לא קרה כלום. והאם באמת לא קרה? האמת משתנה. המציאות רוצה באמת לגלות את המהות שלה באופן גדול.
ומה אני? הלכתי לי אל אחי לשאלו מה אעשה? איך אחיה במצב של אבדן חושים כזה?
הכאב זועק בי את כל האש שיש בי על כאב של מציאות שנעלמה.
היתה ואיננה ישובים שלמים נהרסו במטרה שאיננה ידועה לאדם קטן שכמוני.
קטנות
אני כל כך קטן. כל כך לא מבין ואבוד אני בתוך כל המציאות מסתחרר לתהום הכאב.והדמעות אינן מפסיקות לזלוג מכאב על משהו שלא נגמר.
גדלות
אני יודע שיש משהו בפנים עמוק בפנים שרוצה להתגלות ואני מאמין שהוא יתגלה אני כל כך רוצה לעזור לו להתגלות, אך מה אעשה המציאות כובלת אותי אל הקור והשגרה המקפיאים כל נגיעה נשמתית קטנה וגדולה.
אמצע
אני יודע שאני כל כך מנגן על מיתרי האור ואני יודע שיש 'הזיות' אבל אני יודע שיש אמת. וכל החושב שיש הזיה יגיע יומו לגלות את המציאות שהאור יפציע אם נרצה או לא נרצה
אני יודע שיש אמונה והיא תמשיך איתי לכל אשר אלך.
תמימות
אני מאמין שלא נעשה פה מעשה סתם, החושך הזה לא יכול להיות בלי עזרת הקב"ה בעולמנו. והדמיון מפציע כמו אש בלהבת אין סוף להסביר את האור הזה אי אפשר להבין אלא למי שחי את הדור במצבו הנוכחי.
לא בתור אידיאל אלא בתור מציאות שאתה יודע מי ומה הנפשות שזועקות את כאבן.
ואליכם עמי
יודע אני את הכאב והמשבר אך דעו שמשברים סופם עליות אין סוף
מלאות תבונה ושמחה אמיתית.
רק צריך להאמין שזה יבוא זה יגיע. השחר נראה כאילו כבה אך רבותי אנחנו נחזור אל המקומות שנלקחו מאיתנו.
אנחנו נשוב! ולא יעזור לכולם. היעוד האמיתי שלנו יתגלה.
להמשיך באמונה
'נזכור ונחזור'
תגובות