רוקד הוא מולה מקפץ בכל עוז מסתובב לכל עבר והנה שקט... הס... ... הוא עומד מולה מביט בה... כמה חיכה לרגע הזה בו יאמר לה "הרי את מקודשת לי" להתבונן בה באמת להיות שלה ורק שלה לחיות אותה בכל כולו לדבוק בה בכל נשמתו. ... הנה אומר לו הרב 'תביא את הטבעת' הוא מוציא מביט בה מתכונן דמעה נושרת על לחיו קדושה זועקת נשמתו אור זורח בכל אש בוערת בציבור אהבה מתממשת לחיים המעשיים וכולם מאושרים כולם שמחים רוקדים ושרים והנה הוא עומד בוכה. שתיקה נוצרת מביטים בו, נדהמים מה לו בוכה? ... זעקה חרישית ההופכת לניגון כואב מעמקי לב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" דמעותיו פורצות רגשותיו בוערות אוי! אבא! השב שכינתך! "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרככי" אבא, עד מתי נסבול בגלות הנוראה?! "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ... ודמעה נושרת דמעת שמחה...