גם למראה נושן יש רגע של הלדת. שמים בלי צפור זרים ומבצרים. בלילה הסהור מול חלונך עומדת עיר טבולה בבכי הצרצרים. ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך והירח על כידון הברוש אתה אומר - אלי, העוד ישנם כל אלה? העוד מתר בלחש בשלומם לדרש? מאגמיהם המים נבטים אלינו. שוקט העץ באדם עגילים. לעד לא תעקר ממני, אלהינו, תוגת צעצועיך הגדולים.