בס"ד וחצי, באחת האוטובוס למחנה. ממתינים, אבל מה זה משנה? אחרי הכל, חצי שעה קצרה מאלפי שנים לא תוסיף, לא תגרע לא תוסיף, כמובן, בתנאי שלא בה בדיוק יבחר משיח לבוא הצצה לשעון – שלושים ואחת כך זה כשמחכים, הזמן זז לאט לאט זה טוב, את עצמי מרגיע כך הוא יספיק עוד היום להגיע היום הוא היום, המצב כה מזמין היום הוא יגיע, אני מאמין שתיים ושלושים, המצב על-הפנים איך חיכינו כך אלפיים שנים? ואנו היינו רבים, המשיח אחד איך לו לא נשבר מלחכות בדד? לי נמאס, ואני בן עשרים! נמאס לי לפני איזה עשר שנים מגרד לי, מעקצץ לי, קר לי וחם פה והשעון המעצבן לוקח לי ת'זמן שלו ומשיח לא ממהר, לא מציע עזרה "לא שם לב" שהוא באיחור של אלפיים שנה כשהתעוררתי -מסתבר שנמנמתי מעט- השעון כבר מורה חמישה לאחת תוך שניה לרציף נכנס אוטו-בוס תוך עשרים וחמש נהיה כבר עמוס למשיח נותרו ארבעים דקות –מדוד! לפני שאני אצטרף אל הגדוד לו תבוא הבשורה שמשיח קרב ולכיוון הנגדי הנהג יסתובב ולירושלים ניסע לחגוג גאולה עם כל ישראל ויהודי הגולה והעולם ישכח את רומא ומכה ויזעק לשמים "אלוקינו איכה?!" וכל הרשעה שבעולם תיגמר לו משיח רק ישמע את השאון המעורר