נרדמתי על כסא ליד הים ולשניה קלה לבי נדם. הרגשתי את נשמתי אותי עוזבת ואת ישותי לגרמי שמיים מעופפת, ואני בתוך מנהרה אלומת אור איני רוצה משם לחזור כי המראה מרהיב ואותי הלהיב. הגעתי לשער ובו היו מלאכים הם אמרו שלא הגיעה שעתי, כי מצוות לא עשיתי ולא מלאתי מכסתי חזרתי כולי נפעמת מהמראה שראיתי וכה עצובה על המצוות שלא עשיתי.