הים
בחוף הים אני מרגישה,
כציפור דרור חופשיּה.
בהיותי על שפת הים שרועה,
אל גלי הים הכחולים מביטה,
לקולות אוושתם קשובה,
אזי אני עד מעבר למזח –
לעתיד צופיּה.
כשאני לעבר ההרים מסתכלת,
בְּעָבַרִי מְהַרְהֶרֶת,
וזיכרונות ילדות –
דולה וכותבת.
כיצד ארמונות חול ביופיּם מרהיבים –
בניתי.
משחק "שמות" בחול, עם משפחתי –
שִחָקְתִי.
בידע, על כולם גָבַרְתִי ובמשחק –
ניצחתי.
כהוכחה לכך, מגן-דוד על החול –
שרטטתי.
גם אם הזיכרון לפעמים בנו –
מתעתע,
ואת כל עברנו בוורוד –
צובע.
בכֹל אשם הים –
הָרוֹגֵעַ.
תגובות