הים בחוף הים אני מרגישה, כציפור דרור חופשיּה. בהיותי על שפת הים שרועה, אל גלי הים הכחולים מביטה, לקולות אוושתם קשובה, אזי אני עד מעבר למזח – לעתיד צופיּה. כשאני לעבר ההרים מסתכלת, בְּעָבַרִי מְהַרְהֶרֶת, וזיכרונות ילדות – דולה וכותבת. כיצד ארמונות חול ביופיּם מרהיבים – בניתי. משחק "שמות" בחול, עם משפחתי – שִחָקְתִי. בידע, על כולם גָבַרְתִי ובמשחק – ניצחתי. כהוכחה לכך, מגן-דוד על החול – שרטטתי. גם אם הזיכרון לפעמים בנו – מתעתע, ואת כל עברנו בוורוד – צובע. בכֹל אשם הים – הָרוֹגֵעַ.