ימים צרופי
מוקשי ברזל
המותכים אט אט
במהרה מזדנקים
אל עבר טרף חי
נוגפים בי
ואני
מתפוקקת.
נופלת בשבי
מוכת הלם ורעדה
המה סוטרים ללחי בוערת
גוערים בפני בוז
בנשמה נשנקת
מלקים גופי דברי תוכחה
הלא ידעת כי
ימים צרופי
הסתרת פנים אלה
וכי אשמתך היא
שלא הבחנת
שנתת
שנשברת
ונדמת.
תגובות