אני מגיע לפגישה איתה בלי ציפיות הזמן כבר עשה את שלו האכזבות, כך נראה, נתנו אותותיהן היא מגיעה נרגשת, מתוחה, ומתקשה להסתיר את תחושותיה מנסה היא לשדר תחושה של קורקטיות, כאילו היתה זו פגישה שלישית באותו ערב, כאילו ניסיונה בפגישות מעין אלה הפך, גם אותה, לנטולת ציפיות אך לא כך... תוי פניה, מבטה, תנועותיה העצבניות משהו, עיניה, בעיקר עיניה, מסגירים משהו מרחשי ליבה. מחייך אליה, מנסה ללמוד אותה, לימוד ראשוני כזה, מביט לתוך עיניה יש לה עינים יפות, יפות ו...קרות... שוב עינים קרות. היא יושבת קפואה מולי, שפתיה נעות וקולה נשמע, מספרת על עצמה, על חויות שעברה לאחרונה, מדי פעם מחייכת, או שמא עושה תנועה בשפתיה הנדמים בעיני כחיוך. היא עדיין מתוחה קמעה ככל שחולף הזמן מנסה להעביר השיחה לפסים קלילים יותר, כאלה שיאתרו חלקים ממנה ויעטרו , בד בבד, את הזמן המשותף... והנה היא כבר יותר משוחררת, מחויכת, נותנת אמון ראשוני כזה שממנו אתה חש שיכול ללמוד אודותיה יותר אתה חושב, בזמן שהיא מדברת, עד כמה אספר על עצמי בפגישה זו, היש טעם בפגישה נוספת, דבריה נותנים לך פסק זמן לחשוב, בד בבד אתה מקשיב לסיפוריה על החברות שלה או על עבודתה, ומשתף אותה גם בפרטים, במראות, בתחושות מחייך. ועדין הכל ראשוני, ומצומצם, ו.. לא ברור אינך יודע מה היא חשה ביחס אליך, ביחס לפגישה, ואינך יודע בעצמך מה אתה חש ומה תאמר. מנסה למצוא רמזים בדבריה, במבטה, בשתיקותיכם, במה שנדמה בעיניך כחיוך, להתלות ברמזים מקדמים כמה קשה לפרש אותה כמה קשה לפרש את עצמך כמה קשה להחליט מהו רמז, מהו אות בצר לך, אתה מנסה להזכר בהגדרה המילונית של המושגים הללו, ואין סיכוי כמובן שתעשה כן. מאוחר, הפגישה נמשכה מעבר למתוכנן, מציע לקחתה לביתה במכונית מסכימה לא מבין איזו הסכמה זו האם נגזרת היא מתועלת וחסכון משאבים מצידה או שמא הסכמתה אומרת משהו... אכן, כל פגישה...הופכת אותך לפרשן נפרדים בחיוך מאולץ, לא ברור, ובאיחולים הסטנדרטים "נדבר" אומר לה או שהיא מקדימה ואומרת ולמחרת באה שיחת הטלפון זו שחותמת עוד פגישה