והפעם זהו הפסנתר המלטף דמעותיי המועטות מחניק אבנים המתווספות לעורקיי. צליליו דועכים עמי זועקים לאלוקיי בוא, הושט לי יד יד חזקה וזרוע נטויה הסב אותי אל נהר בו תתבוססנה דמעותיי עצב נשמתי יפרוץ כל גדר דוממת כך יתפרק העול אט אט ואז תובילני בבטחה ברחמים, בחסד, בצדק ובמשפט באמונה שלמה תארשני לך וידעתיך.