ערב חג דופק על חלוני פניהם של אנשי הרחוב עטורות הילה מרחפת ציפורים מנגנות בשחקים ממריאות אל הדרור הנכסף פרחים נזקפים פרפר מרנין במעופו חמה בוקעת אט אט מבשרת חיוכה אך בי הטבע לא נפח נשמת חיים אני פוסעת כשבלבי צפון האובדן במערבולת לשוני חבויה מילת פרידה הנושקת ליקיריי צליל טמיר של דמעה מלוחה פוקע מאי שם חונק מסמא את עיניי אינו מאפשר לשאוף ניחוח תחיית ברקי שמים כחולים. מוקדש למנשה ז"ל, לרועי ז"ל ולסבא זצ"ל - זוכרת היטב עד שכואב יותר מידי.