הקינאה לאלוהים היא

הקנאות מיסודה איננה "מוסד אנושי"

אלא היא כעין בבואה של האלוקות .

ולא עוד אלא שהיא גם כעין תו של של ה´ בבחינת "קנא שמו".

והוא ורק הוא כאל -קנא

הנה כי כן ,כל המעיז לנקוט בקנאות לא פחות ,משיג את גבול האלוקות.

קנאות שכזו אם היא תואמת את קנאת האל אם כן ,היא אך ענין שבדיעבד.

רק בדיעבד אפשר לדעת אם היא אכן כיוונה לאותה הקנאות האלוקית הרלוונתית בבחינת :

"בקנאו את קינאתי בתוכם"

אוי לו למי שמקנא לאלוהים וסומך על כך כי בדיעבד יתברר כי קנאתו שלו כיוונה לקינאה האלוקית

והיא מאושרת ככזו על ידי האלוקות

לא רק שזו יומרה חצופה שלכתחילה אלא שמקרהו של פנחס מלמד כי למעשה לעולם כבר לא יהא מקרה דומה..........

שהרי מה גרמה קנאת פנחס:

שהקב"ה כרת עימו ברית שלום.

כלומר : כיבה לעולם אצלו את פתיל הקנאות. ולמעשה גזר עליו שמכאן ולהבא רק ינהג בדרכי נועם של שלום לכל תוכחה וענין

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה