כשנגזרה גזירת החורבן על בית המקדש
זעו כל פמליהשל מעלה ברעש גדול
ובחרדה גדולה
ספקו כפייםובקשו עליהם :
על הארוןוהמנורה
ששניהם אורו שלעולם.
ואי אפשר לולעולם בלא אורם.
מיד קם שרושלעשיו והרים קולו
קבל מרה עלבניו שנפסלו
מלשאת הם-בובאור
וביקש את יומםבזה העולם
להאירו הפעםבאורם שלהם.
שאמר תורה אורהניתנה בידיהם
של בני יעקב
ומנורה ניתנהלעומתה כאספקלריה
שתוליך ותאירמאורה של תורתם
בכל העולם
והם בני יעקבאף ניצטוו להיותם
אור לבניי - אורלגויים
והמה כיזבובחזונם
לא דין הואשהמנורה תופקד עתה בידי בניי
שיאירו בה הםאת העולם באורם שלהם.
וכך יצא הקולונחתמה הגזירה
ארונה של תורהשהשליכוהו בניו של יעקב
מאוחרי גבם, נטמןעמוק עמוק במקומו
כאומר להםלישראל תורה שניתנה בידכם
שקועה עתה אלףמילין עמוק עמוק באדמה
ואין לכם אלאשנות אלפיים לחפור בבארה
ולהוציא אורההמלא לאור עולם
והמנורה ניתנהכפיקדון
בידו של אותוהרשע טיטוס
להוליכה לשערושל עולם - רומא.
ולנסות להאירבה את העולם
שלא באורם שלישראל.
ונבל זה כסבואף לא ביקש ולא התיימר
להאיר בה באורוהטמא
אלא גנזה מידבבית גנזיו.
ולא עוד שלאנתקררה דעתו
עד אם חקקה עלשער ניצחונו כאומר
ראו כוחי ועוצםידי וראו ערוותם של אלה
שהתיימרו הםלהאיר בה אורו של עולם
ועתה נכזבהתוחלתם
והיא המנורהשקועה עתה בעפר
ומצבתה אך מצבתאבן
לדראון עולם.
ועתה לאחר שנותאלפיים:
אורה של תורהממתין לאורו החדש
שיאיר את כלהעולם באור חדש
ובניו של יעקבשקועים עמוק עמוק
בבואת עצמם
שקועים באותההאנוכיות
של האור הישןוהחיוור
שאין בו עדייןמשום
בשורה חדשהלעולם
וכך המנורהמייחלת לשעתה
לשמש אספקלריהלאור החדש
להאיר סוף סוףאת העולם
באור של גאולה.

משה אהרון