מבוא.

נקודת המוצאבדיון או התשתית לדיון היא העובדה  שכל אדםהוא עולם בפני עצמו ואינדיבידואל בפני עצמו. האדם מטבעו הוא גם ייצור חברתי.

מאחר והאדםהוא ייצור חושב ברמה הגבוהה ביותר מכל היצורים הוא גם מורכב יותר מכל היצוריםמבחינה מנטאלית, רוחנית, כמובן.

הבעיה היא לאכאשר האדם עם עצמו, או  האני לעצמי. כאן האדםיכול לבטא את הרגשות שלו באופן חופשי בלתי אמצעי ובלתי תלוי. השאלה מה קורה במפגשבין העולמות על המישור החברתי.

כאן יכולותלהתעורר שאלות בקשר לרגשות,  ההבעותוההבאות של הפרט מול החברה או החברה מול הפרט או פרט מול פרט.

הכלל  ,לדעתי, הוא  שהאדם צריך להיות תמיד אבל תמיד הוא עצמו.

להביע אתרגשותיו כפי שהם נובעים ממנו ולא לעצור בעדם. אשר לתוצאות.  הן יהיו טובות בכל מקרה מדוע?

משום הערךהחשוב ביותר והוא  להיות אתה עצמך ולאמזויף ולא מישהו אחר.

הטבע ייצראותנו בחוכמה וככל  שאנו קרובים אליו יותראנו חופשיים יותר ואמיתיים יותר כך אני חושב.

שאלותשיכולות לעמוד על הפרק בדיון זה הן למשל:

האם תוצרתהרגש או ההרגשה היא רצונית או לא רצונית. ואם היא רצונית מתי, איך ועד כמה. האםהרקע קובע? המצב? ופרמטרים נוספים.

עד כמה אדםמוכן לתת פרץ לרגשותיו לבטא אותם, ועד כמה אדם רוצה אך לא יכול לתת פרץ לרגשותיו

האם מבחןהכדאיות עומד גם בבחינת נתינת חופש לרגשות או ריסון הרגש, ועד כמה?

מה החסמיםהקיימים מול הרצון או המצב הנוח לביטוי הרגשות?

מה ההתייחסותהאישית שלנו לעולם הרגשות שלנו, וכיצד אנו כמתבוננים מהצד שופטים את הרגש אם לחיובאם לשלילה. אהבה ,קנאה, שנאה ,שמחה ,צער, חסד וחמלה  ועוד אלו תחושות ורגשותשאנו חווים אותם כיצד אנו מתמודדים אתם אם בכלל?

שאלות נוספותהן:

זיוף רגשותלהשגת מטרות. או הרגש כקטליזאטור לקידום המטרה

שינויים בשפתגוף למשל כתוצאה מהבעת רגשות או הסתרת רגשות.

עד כמה הרגשהפרטי מופעל כתוצאה מפסיכוזה חברתית או לחץ חברתי. ( כולם בעד מטרה מסוימת והרגשאצל הפרט מתחיל להתעורר בכיוון שלהם)

שינוייםפיזיולוגיים ורגשיים כתוצאה מזמן חשיבה של המוח. מובן שישנן שאלות נוספות  לעצמו ליחיד ולכלל.

המודעות מול הרגש

השאלהעד כמה הידע הנצבר קרי ניסיון החיים או העמידה במצבים דומים שהיו והלקחים שהופקומאותם מצבים, עד כמה גורמים אלו יכולים לשמש כחסם מול הבעת הרגשות, או לא. ואם כן,מתי כן? ניקח למשל כדוגמא להמחשה את נושא רגש הכעס או ההתרגזות. 

מובןשהכעס ככל הרגשות האחרים  פועל לפי חוק הגירוי והתגובה דהיינו יש גירוי יש תגובה ישתגובה יש גירוי.

האםההתרגזות  היא ספונטנית  או ניתנת להחלטה אישית האם להתרגז או לא?

, שאלה נלווית לזו

מעצםטיבה ומהותה האם היא בלתי נשלטת או קשה לריסון, או שמא, היא ברת ריסון. ואם כן האכיצד?

האםסוף המעשה היינו התוצאות החזויות של ההתרגזות ע"י המתרגז הפוטנציאלי, יכולות לעזור בריסון ההתרגזות עד כדי דיכוייההטוטלי, או שרגש הפחד העתיד להופיע בשל תוצאת התרגזות חזויה יכול להפעיל את המודעות  מול התחושות. היינו המחשבה שולטת על הרגש.

עלפניו נראה שבאיזה מקרה שלא נדבר עליו ישנו מדד ,סמוי משהו, קובע,  שהייתי קורא לו בשם סף "ההתפרצות".שוו לעצמכם מעין גרף, שתגובת האדם  המתחילהמאפס  מטפסת ומתקדמת בו בקצב מסוים משתנה,כפונקציה של עוצמת הגירוי עד לשיא שבו הכעס מתפרץ. בעגה  היומיומית אנו קוראים לכך  יש לו "פתיל קצר" או פתיל ארוך"

למדדזה מצטרף מדד אחר שהוא " אורח הרוח" אורח הרוח של האדם הקשור לאופיווטיבו של אותו אדם. אומרים למשל  בסלנגהיומי: " יש לו עור של פיל" או בהיפוך לכך "אין לו עמוד שידרה", או " הוא חלש אופי"

עדכמה התוצאה יכולה להיות משפיעה על מדדים אלו?

הופעתרגש אחר לדחיקת או העלמת הרגש הראשוני:

למשלעומד מול האדם בריון קשקשים.  אדם לא אחראילמעשיו. האיש הזה משפיל את רעהו מקניט אותו ומדכא אותו עד עפר.

אושהאדם שמנגד חכם מספיק ובעל אורח רוח ועור של פיל להתעלם ולגחך על דברי המשפיל ואזהוא דוחק את רגש הכעס לקרן זווית, ואף לא משתמש בו. היינו מקרה בו אנו עדים לדיכוימודע של רגש אחד בשל קיומו או הופעתו של רגש אחר.

במיליםאחרות רגש הפחד מדכא את רגש הכעס.

רגשראשוני מדכה רגש פוטנציאלי אחר.

אפשרות אחרת האדם שמנגד אף שהוא חלש פיסית הוא חזק ברוחוהפתיל שלו קצר הוא לא יכול לשאת את ההשפלה והדיכוי מצד הבריון וסף הכעס אצלו הולךוגובר על פני עקומת סף ההתפרצות.  בסופו שלדבר הוא מתפרץ ,  וצועק או אף מטיחמהלומות.  כאן אנו עדים למצב הפוך מהמצבהראשוני כאן הרגש הראשוני -  הכעס, מדכא אתרצון הופעתו של רגש הפחד.

וישנו גם מצב ביניים מלחמת רגש ברגש.

הגרף  ייראה כאןבצורה של סינוס שפעם רגש זה גובר ופעם רגש זה גובר.  האדם גם מתרגש אך גם מפחד. וההתנגשות בין שניהרגשות גורמת לו לפעול בדרך כלל במצב ביניים של תגובה לא אלימה( מחשש להזמנה שלתגובה אלימה קשה).  אך תגובה מקנטרת. תגובההמביעה זעם אך בצורה שקטה, מתונה, לא רעשנית מדי.

מצב של קבלת החלטה

אפשר גם לתאר מצב בו אדם מחליט לקבל החלטה מחייבת מראש,ובכך הוא במודע מונע בעד הרגש מלהתפרץ. גם כאן המדדים הם אורח הרוח ואופי האדם

שוו בנפשכם אדם המחליט שהוא לא יתרגז בשום אופן עלהכביש. הוא עושה לעצמו רציונאליזציה של הדברים ובאופן אוטוסוגסטי  מגיע לכדי החלטה. אני לא צועק על נהגים בכבישואני גם לא נפגע מאלו הצועקים עלי. השיקולים שהוא עשוי לומר לעצמו הם כאלו:

אינני מכיר את האיש הזה. ובעוד רגע הוא לא יזכור אותיואני לא אזכור אותו לעולם.

אני לא בא לחנך מישהו איך לנהוג ואיך לדבר. ואיש גם לאיחנך אותי

אם האדם יעיר לי, אומר לו: "תודה שמעתי",ואמשיך לעשות כדרכי,או אולי אשקול דעתו.

חבל ליצור מצבים הרי אסון, כספי או אפילו פגיעה פיסיתבשל וויכוח על מקום חנייה. לא כדאי לי להיכנס לעימות בשל דבר כזה., אפשר תמידלמצוא מקום חנייה אחר.

האדם מקבל את ההחלטה הזאת מראש. מה קורה בשטח?

היתרון:  קיימתכבר תשתית מסוימת של החלטות. השאלה עד כמה האדם נאמן להחלטתו איתן בדעותיו ומוכןבאמת ובתמים ליישמן בשטח.

החיסרון:  איעמידה בהחלטות שהתקבלו מראשו עלולה לגרום לתסכול האדם  ולערעור הביטחון העצמי גם לגבי  קבלת החלטות אחרות בחיים.

יתכנו מצבים בהם האדם יעמוד בהחלטתו אך תוך כדי וויכוחעם היריב יתחיל  לבעור אצלו הכעס וסף ההתפרצותיגיע בסופו של דבר לידי ביטוי. גם מצב כזה עלול לתסכל.

 רצון מול ספונטאניות

עד כמה הרגש הוא רצוני או בלתי נשלט ראינו בסעיף הקודם.האם ישנם מצבים שהרגש הוא בלתי נשלט לחלוטין? ואם כן באילו אמצעים ינקוט האדם כדילשלוט בו?

ישנם מצבים שכיחים בחיים שאנו קוראים להם בלשון עם:" התאהבות ממבט ראשון" או ככלל דרכה של אהבה.

אהבה כשל עצמה כמוה כאלוהים. קיימת מבלי שאפשר להסביראותה, לפרש אותה, או לדעת רזייה ותכונותיה. אפשר בהחלט לחוש אותה להרגיש אותהלהתייסר בה ולהתענג עליה.

אהבה היא אחת מהרגשות המופיעות ככוח לא רצוני. כשם שישחומר לא רצוני כדוגמת  שריר לא רצוניבגופנו ישנה תופעת רוח לא רצונית שנמצאת בנו כדוגמת האהבה.

אדם נמשך למין שאינו מינו. הוא מרגיש את "השדההמגנטי הזה "שהוא נקלע לתוכו, ואינו יכול לצאת ממנו. היא  או הוא יושבת או יושב לו או לה ,בראש משך 24שעות מבלי יכולת להשתחרר מהתופעה הבלתי מובנת הזאת שנקראת אהבה.

אהבה היא אפוא רגש לא רצוני. ניתן להתאפק באהבה אךבתשלום מחיר מסוים שיכול להיות מחיר הייסורים, או חשש הפסד ההזדמנות, או מאבק פנימי להתגבר על היצר המניע , וזה לא קל.

כמוה כך גם השנאה כך גם הקנאה.  אלו תחושות שעולות באדם בין אם ירצה ובין אם לאירצה.  התחושות הן  לרוב ספונטאניות, עולות באחת, וכמעט בלתיניתנות להרחקה. הרצון על פי רוב נכנע כאן לרגש, אפשר על ידי עבודה עצמי קרי עבודתההיגיון להפחית מעוצמת הרגשות הללו אך , שוב, בשל היותן ספונטאניות מעיקרן, יקשההדבר עד מאוד. שוב התלות היא באורח רוח, ובאופי האדם.

הזכרנו שכל אדם הוא עולם בפני עצמו, אינדיבידואל בפניעצמו, לכן קשה לקבוע סטנדרטים לגבי התנהגויות האדם, אלא באופן כללי למדי ומוערך.יש אדם שעוצמת הקנאה שלו יכולה להביא אותו לפגוע בעצמו או בזולת. ויש שיכול לחיותאתה בידיעה שאם הזמן החולף עוצמתה תלך ותחלש. כמו שאומרים "הזמן מרפאלכל".  ו"הזמן עושה את שלו"

עד כמה הגורמים החיצוניים הכלליים כמו המוסכמותהחברתיות, אורח החיים,  המסורת העוברת מדורלדור ,המקובל בקבוצה מסוימת , יכולים להשפיע על רגשות הפרט החי באותה חברה בינולבין זולתו ולבין החברה בה הוא חי. במה דברים אמורים. למשל אם בתקופת התנ"ךהיתה חברה שהקרבת ילדים למולך או כדרך פולחנית מקובלת עמדה מול כוח הרגש שלהם, הרישבחברה המודרנית מעשה כזה לא יכול לעמוד בשום יחס לרגש האנושי הפוסל מעשה אכזריכזה מכל וכל.

דוגמא זו יכולה אולי לשפוך אור על הבעיה העומדת לדיוןשיש פוטנציאל טוב לגורמים חיצוניים להשפיע על הרגש של הפרט השייך לאותה חברה.וברור שגורם חיצוני זה מצטרף בהשפעה שלו לסביבת המדדים הפרטיים של האדם כמו אורחרוח, אופי וכד´

הספונטאניות לא תופסת מקום חשוב בהתחשב בסביבה של  הגורמים החיצוניים הנ"ל. לא כן הרצוןשעפ"י רוב משועבד לנורמה הקיימת, למוסכמות החברתיות, ולכן יש לגורמים אלוהשפעה חזקה ועוצמת זיקה גבוהה למדדים הפרטיים של היחיד.

הסיבה המרכזית לכך היא עובדת היות האדם ייצור חברתי,ובהיותו כזה הוא מוכן לקבל על עצמו את מרות הכלל הקובע, ובהתאם לכך פועל רצונו. מישקיבל על עצמו את מרות הכלל פירושו שרצונו האישי היה כוח  מניע לכך.

 רגש הבושה כווסת או כחאיזון בין הרגשות.

אדם יכול להתבייש גם כלפי עצמו וגם כלפי החברה בה הואנמצא. השאלה היא שוב הרקע התרבותי, הסביבה ממנה בה, ערכים מוקנים, וסביבת התנהגות,כל אלו כגורמים חיצוניים ובתוספת הגורמים הפנימיים שהם ערכיו התרבותיים של האדםעצמו, תכונותיו, האישיות שלו, חוסן נפשי וכד´.

נואם העליב את אחד הנוכחים נוכח כל הקהל שבאולם. אותונעלב נבוך מול כל הקהל הזה  מרגיש צורך אודחף רגשי לענות לנואם, הוא רוצה לעשות זאת, אלא שרגש הבושה בפני הקהל עלול למנועממנו כל עשייה שהיא.

אדם שחשב שכל שיעשה הוא מעשה מושלם, נתפס בקלקלתו.  בהיותו אדם מכובד אינטליגנטי ומקובל בחברה,הבושה שאיש לא היה מאמין שעד כדי כך הוא מסוגל לעשות אוכלת אותו עד כדי כך שיכולשאף יישלח יד בנפשו. 

אדם אחר באותו מצב יכול שיתגבר על רגש הבושה ישא אתעונשו ויודה בפני החברה שהנה נפל וצר לו על כך. שני טיפוסים שתי דרכי גישה שונות.פונקציה של תרבות אישית וסביבתית ואופי אישי ותכונות אישיות.

"הגאווה" ו"כוחי ועוצם ידי" אלושתי תכונות האוחזות זו בזו.אף להן קשר עם רגש הבושה ואף הן כתת ווסת משפיעים עלהרגשות האחרים של האדם.

שתי תכונות אלו הן בנפשו של האדם ממרכיבי אופיו הןיכולות להיות מולדות או נקנות במרוצת הזמן החולף.

הבושה היא רגש שעולה הן משום ביקורת עצמית שמביאה לכדיבושה, והן על ידי מגע רעיוני רוחני עם החברה הסובבת.

כלומר השוני הוא מהותי אם כי התכונות הללו עומדותבעוצמת זיקה גבוהה לתחושה או לרגש הבושה.

הבושה יכולה למנוע מאדם לבטא את רגש הכעס. גם את החסדבמקרה שאתה לא רוצה לנקוט במעשה פן תבייש את הנראה לך כנזקק. הבושה יכולה למנוע אתהרצון להביע את רגש האהבה,  וכד´

היהיר והגאוותן לא יכול לסבול בשום אופן את הזכרתכישלונו בחברה על ידי גורם אחר. הבושה אוכלת אותו יותר מהאחר הבטוח בעצמו והיודעשמותר גם לשגות, מותר גם להיכשל, מותר גם לטעות. כלומר רגש הבושה משפיע גם על תכונת הגאווה והיהירות.

שימוש ברגשות כאמצעילהשגת מטרות

זכור לי הסרט "תותחי נברון" בקטע בו השחקןאנטוני קווין מפיל את עצמו על הארץ ומתחנן כאילו על נפשו כאמצעי להטעיית האויב כדילהחליש אותו ובעיתוי המתאים להתחיל במתקפה. זוהי דרך לשימוש ברגשות כאמצעי להשגתמטרה.

אדם מעמיד פני מסכן כדי למשוך רחמים ולהשיג טובת הנאה.יכול להיות גם ההפך אדם מפגין חוסן וכח כדי להשיג אמצעי השפעה בעוד שלמעשה הוא חלשוחסר עמוד שידרה.  הרבה פעמים אנו שומעיםאת הביטוי " פני פוקר" או הוא מעמיד " פני פוקר" היינו מעמידפנים להטעיית היריב. משחק ברגשות יכול להיות כנ"ל יכול להיות העמדת פני אוהב כדי להשיג מטרות מיניות. יכול להיותהעמדת פני   אוהד  או ידיד כדי לנקום זהו משחק של הטעיה ברגשות.

הזיוף של האמת באמצעות הפגנת רגשות לא אמיתיים כמוהוכמשחק. הוא חוזר הרבה בהתנהגויות של בני אדם במשך חייהם. 

בצד היתרונות שהאדם משיג  , בנקיטה בדרך שכזאת, עומד  בפוטנציה ,החיסרון הגדול , כאשר מסתכל האדםכשהוא עם עצמו על פניו במראה.

השגתי את מטרותיי שלא ביושר. השגתי על ידי הונאה. איךאני רואה עכשיו את עצמי? האם האמצעים מקדשים את המטרה  או המטרה מקדשת את האמצעים? הישר הכן בכלל לאישתמש ברגשות כדי להשיג מטרה. ואם כן הרי שברגע של אמת הוא יראה באמצעים כמחלליקודשה של המטרה. וההפך ממנו  המחוספסההפכפך יראה באמצעים כדרך טובה להשגת מטרה ואפילו ויהיו הם קלוקלים היינו הטעייתהיריב באמצעות הרגש.

כלומר במקרה זה חזרנו שוב אל האדם כנגד עצמו. והאדם מולהחברה. שני המישורים הללו יכולים להשפיע גם במשך התהליך וגם במבחן התוצאה על רגשותהאדם.

שינויים בשפת גוףכפונקציה של הבעה או הסתרת רגשות

פחד יכול להצטיירבפני אדם. עיניים בוהות, חיוורון, זיעה קרה, התכופפות גוף, רעד , בכי וכו´

כעס יכוללהתבטא בעיוות פנים עיניים חודרות מבט, רעד, תנועות קשות בגפיים  כמו רקיעה ברגל הנפת ידיים.

קנאה לפעמיםאנו אומרים, "אתה רואה את הקנאה שלו בעיניים"

אהבה -  התרפסות הגוף, עצימת עיניים, תנועות עדינותורכות

אלו וביטוייגוף אחרים, יכולים אף הם להיות מקור לאבחנה או לזיהוי רגשותיו של אדם.

יצוין, שגםבכך יכולים יודעי דבר להשתמש בשפת גוף להטעיית היריב. או האובייקט האנושי העומדמולך. וההפך, שפת הגוף יכולה להסגיר את רגשותיו האמיתיים של האדם כלפי רעהו.

אם כי בדרךכלל שפת הגוף היא תוצרת רגשית המתבטאת באורח חיצוני היינו בצורה לא מודעת. יכולששפת הגוף תהיה גם מודעת ורצונית שחד העין יוכל להבחין בה.

כאמור יכולהשפת הגוף לשמש כמניפולציה למעשי המשתמש בשפה זו כמו למשל

ניצול חולשתהזולת להשגת מטרה. אישה מכוונת עצמה לבכות כדי להשיג מטרות אצל בעלה.

העמדת פנימסכן ועני כדי להוציא כסף מהזולת.

חיוכיםותנועות ידיים ועוויות לשכנע קניית מוצר.

שפת גוףתנועות ידיים עוויות פנים בהרצאה לקבלת האזנה מרבית ושכנוע.

שפת הגוףהמדומה המזויפת יכולה בהחלט להשפיע על רגשות הזולת ורגשות הזולת יכולות להשפיעעליו לנקוט בפעולה זו או אחרת. היינו שפת הגוף כקטליזאטור לשרשרת תגובות רגשיות.

הנעת רגשות אצל הפרטכתוצאה מפסיכוזה חברתית או לחץ חברתי

אדם יש לו סולם ערכים משלו, יש לו גם תפיסת עולם משלו.אך הוא גם , כאמור, ייצור חברתי המונע , לא אחת, בכח החברה.

ואני שואל את עצמי, איך זה שכל כך הרבה אנשים שחלקםבוודאי אנשי מצפון, אוהבי חיות, שונאי רצח, הולכים לראות מלחמת שוורים בספרד? יותרמזה, איך העולם שותק למראה משחקי הזוועה האיומים האלו? התשובה היא פסיכוזה חברתית.

האדם רוצה להיות אין. לא רוצה לחרוג מהכלל, מהנורמהומהמקובל. דומה לי ואומר זאת בזהירות, שאותה מלחמת שוורים שבספרד היא מסורתמדורות  והצפייה בה היא נחלת הרוב. ואנימשוכנע שבתוך ההמון הזה יושבים גם אנשי מצפון, שהיו פוסלים במחי יד אחת את המשחקיםהללו, אך הרצון להיות אין, להיות חלק מהכלל, גורם להם לכיבוש הרגשות ההומאנייםשבהם, היפים שבהם, והם עוצמים עין מכוונת ובכל זאת הולכים למשחקים.

 ישנם אנשיםהקרועים בין צו החברה הדמוקרטית בחסות החוק לבין המצפון שלהם. המצב הזה קורה לאאחת  דווקא בארצנו הקטנטונת שחיילים צריכיםלפנות מתנחלים בניגוד לרצונם, ולמלא  אתחוקי המדינה במלואם, במסגרת הצבאית בה הם נמצאים, אפילו שהרגש מוחא על כך.

דבר דומה לצד ההפוך של האירועים, היינו בדיקת פלשתינאיםחסרי מעורבות, במחסומים על ידי חיילים שהמלאכה קשה עליהם מצפונית ורגשית. שובבכח  החלטות דמוקרטיות מעיקרן, וצווי וחוקיהצבא.

מובן שאדישות קהל מול זימרת הסולן יוצרת אצלו על פי רוברגש של מבוכה, ועצבות של תחושת הכישלון. לעומת זאת מחיאות הכפיים של הקהל  מזרזות את הגברת האדרנלין בדם וגורמות לסולןגבהות רוח, שמחה בלב, ועליצות.

ברור גם שגורמים חיצוניים כמו רעש מים בחושך שהולךוגובר ככל שאתה מתקרב למקור השטף יכול להפחיד אדם ולעורר בו את רגשי הפחד. כמו כןישיבה בבונקר סגור כאשר מבחוץ מתנהלת מלחמת פגזים. האדם עלול לחוש ברגש הפחדלהתכנס בתוך עצמו להחוויר להרגיש שהוא מחסיר פעימה.

הדין וחשבון האישי. וההתרגשות המנטאלית והווירטואלית

האם קורה אי פעם בחייו של אדם, שהוא עוצר ואומר לעצמו.או, קי .עד כה נתתי לרגשותיי לדבר כאוות נפשם. אך האם ערכתי אי פעם בחיי בקרתרגשות? האם ידעתי לבקר את רגשותיי במצב זה או אחר?

אני לא משוכנע שכך קורה אצל בני אדם. אדם יכול לשלוטבמזגו, יכול להתאפק עד גבול מסוים ברגשותיו, אך לתת דין וחשבון עצמי מדוע במצביםכאלו אני מרגיש כך ובמצבים אחרי כך, זה לדעתי די לא שכיח. מדוע? כי אדם מטיבו לאשש לבקר את עצמו ובמיוחד לא כאשר מדובר בנתינת ביטוי לרגשות.

קיימת בהחלט התרגשות וסערת רגשות אפילו על ידי העלאתזיכרונות. זיכרונות נעימים וזיכרונות אימים. התוצאה היא מעין חיווי מחדש של אותםהמצבים שהיו עד כדי פעימות לב חזקות יותר ואפילו זעה קרה ועלית חום גוף. תלוי במהאת נזכר. זאת אומרת הזיכרון יכול להיות קטליזאטור לשינוי מצבו הפיסי של הגוףושינוי תחושות מנטאליות של הנפש.

כך גם בהתכתבות או בכל קשר באמצעות המחשב. כאשר אתהבונה לך את הדמות עמה אתה מדבר, בדמיונך, ולאט לאט אתה מפתח רגשות אל אותה הדמותהבלתי נראית, אלא דרך דיבורה ודרך כתיבתה בלבד. הרגש פועל על אי וודאות כמעט מוחלטת, כי השבעים וחמשה אחוז של ראיית האדםושמיעתו באופן ויזואלי מוחשי איננו קיים כאן. הכל בנינים באוויר עד לאכזבה הגדולהאו עד להפתעה היפה ברגע הפגישה המציאותית אם וכאשר מתבצעת. מכל מקום הקשרהווירטואלי פועל בהחלט על הרגשות ולפעמים בצורה חזקה ביותר.

 השפעתתמונות הזיכרון על הרגש.

אדם יושב עם עצמו ומעלעל בחוויות העבר. חוויות שהיוטראומטיות , על דרך משל, יכולים לעורר בו שוב מצבים רגשיים מסוימים. עצם הזיכרוןמעורר את התחושות והרגשות עולים שוב. עוצמת הרגשות לפי עוצמת התעוררות הזיכרונות.וכן לפי אופיו של האדם.

 הרצון או אי הרצון לתת חופש לרגשות 

יש אנשים המשתדלים לעצור בעד רגשותיהם מלפרוץ החוצהמהם. לעולם אינך העומד מנגד יכול לדעת מה מתרחש באמת בתוך עצמם. אינך יודע האם הםבאמת עוצרים בעד רגשותיהם,( כי כפי שכבר ציינו לעיל לעצור בעד רגש זה  מעשה שהוא כנגד הטבע ולכן אינו קל),  או שמא הם בנויים במעין קשיחות רגשית שכזאתשלעולם לא תראה אותם מביעים רגשות, אלא במקרים נדירים.

איך החברה מקבלת אנשים כאלו זו שאלה מעניינת בפני עצמהאך לא נדון בה כאן, אלא נזכיר שיש , שמחוסר הבנה, רואים בהם אנשים קרי מזג,קשוחים, ולפיכך או שדוחים אותם, מתרחקים מהם, או מסתכלים עליהם בעין לא יפה. ישאחרים שדווקא מעריכים או מעריצים את התכונות האלו ומתקרבים אליהם.

הדרך הטבעית היא לתת חופש לרגשות, הדרך המלאכותית היאלעצור רגשות. דומני שכמו בכל דבר שאדם פועל כנגד הטבע, הוא מביא לידי סיכון מסוים,כך גם כאן. החסימה המלאכותית עלולה לפגוע באדם עצמו. ולפיכך שלא יתפלא בכך שייראהכמוזר או יוצא דופן בפני החברה בה הוא חי.

לא אחת האדם משווה בין עולם הרציו לעולם הרגשי שלו.ובאמת קיים הפסוק:  כל מעשה במחשבהתחילה" היינו החשיבה היא אם כל המעשים ולא דווקא הרגש.

אלא שאנו שוכחים שאין רגש בלא מחשבה ואין מחשבה בלאגירוי ריגשי. חוק הגירי והתגובה. תגובה גוררת גירוי גירוי גורר תגובה.  כך שיש להבין שהמדובר בשניים שהם אחד. אלא שכלאחד מושך בנתיב מקביל לחברו. המחשבה בנתיב הרוח הרציו, הרגש בתחום הקשור לנתיבהפיסי. (תוצאה שניכרת על פני הגוף). עולם הרגש כפוף למחשבה המחשבה כפופה לרגש

לכן הטבעי הוא לתת למישורים אלו להזין זה את זה ולזרוםבמקביל יחדיו. כל עצירה של אחד מהם פירושו חסימה בתהליך הטבעי. וזה כמובן לא רצוי

סיכום:

בחינת הדברים מעלה שורה תחתונה אחת ברורה. לא צריך לפחדמלהביע רגשות. הבעתן היא על דרך טיבעו של האדם. והיא נחלת כולנו. 

דגש אחר הוא על כך שאדם צריך להתנהג כמו שהוא בנוי. לאלנסות לעצור בעד רגשות ולא לנסות לפתח רגשות. יש לתת לרגשות לזרום לפי הופעתןובהתאם לעוצמתן.

חשיבה רגש מזינים זה את זה והם חלק חשוב מעולמו שלהאדם. והאדם כיצור חברתי מן הדין שישתמש בכלים האלו שניתנו לו ולא ינסה לדכא לא אתהאחד ולא את השני.