09/04/2008
העצב הרופס והרך יגווע במדרס המסילה
מועקה סואנת תחליק על מעקה שְעוֹנה
וקשת נכונה תערוג אל חץ שֶירתה והחטיאה
פינות מתעגלות זו אחר זו במעגל
נעצרים צעדי הדרכים הישרות
שיירת שמחות מפוחמת קרונות, סובבת
סביב ציר עיצבונה.
בשעה שכזאת אבני הבתים פועמות בקשיות
דוהרות אל אחרית הזויה לא קיימת.
בתשבץ הימים מותרים הסיבים הלבנים
בנבכי הפערים מתחפרים הרגעים הטובים.
ועינייך צובאות על פסיפס עיניי
ריחך מבשם רוח סתיו בעדנה
ערום יוצא מעצמי וטובל בשובל
עדנייך, משי שערך פזור לרווחה.
