בס"ד י"ב תמוז התשע"ד
כשיש עומס, העיניים שלי נכבות,
כשאני בבנק יושבת, בעומס הפריטים בחנות מתערבלת,
אני נכנסת אלי פנימה, למקום האבוד.
איש עובר, אישה, זקן לתומם, כמו נשימותיי
מולי עוברת- עיניים אור,
נחתך הרצף, נהפכתי פליאתי מרגלת..
מדוע? שישלוט בי המקום?
גם בתוכי ישנו האור,
היכן הוא המתג.
