הַמִּילִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה,

נֶעֶלְמוּ לְאִטָּן, רִחֲפוּ עִם הַזְּמַן.

אַךְ חִיּוּךְ נוֹסַף עַל פְּנֵי פָּנִים מְאִירוֹת,

לַנֵצַּח יִשָּׁאֵר נָקִי וּנְאֵמַן.

אִם מָרַדְנוּ קְצָת בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה,

נִמְצָא אֵת הַזְּמַן לְהָשִׁיב סְלִיחָה וּמְחִילָה.

אַךְ מִלִּים סְתוּמוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְעִתִּים,

עִיקַרַן הָיָה בַּטָּפֵל וּבַהֲבָלִים.

עוֹד לֹא קָמֵל הַפֶּרַח וְאָבִיב חָדָשׁ נִכְנַס,

וְלָנוּ נִדְמֶה שֶׁחָלְפָה מֵאִתָּנוּ תְּקוּפַת הַמַּר.

נַעֲמוֹד אֵיתָנִים מוּל הַגַּל הֶחָדָשׁ,

לִקְרַאת יָמִים נוֹרָאִים נַעֲשֶׂה וְנִסְלַח.

אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים אֲשֶׁר נֶחְרָטוּ בַּלֵב,

וְּמְקוֹרַן בַּכַּעַס וְשֶׁפַע מָרִיר וְהָרְסָן.

נַחֲלִיף בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים וּלְבַנִים,

לְתִקְוָה אָהֲבָה וְאוֹשֶׁר מֵנִיב.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי