[ליצירה]
יפה ותמציתי - ככמוסה מרוכזת.
ובערבו של שבת קודש של פרשה זו קשה לי שלא לפרוק
משהו גם מזיקוקיי. אני מקווה שיהא זה משהו "משבעים פנים".
כבר בשמו של קורח תמצא, את אבני הבנין למגמת ההרס הפנימי והחיצוני הוא כפייתי [הצלצול של השם מזכיר היכרח].הוא קירח מכל הכיוונים והוא לעיתים קפוא כקרח והוא גם איש מזימות לרקוח [רקח] והוא גם לא מניח לדבר בלתי אם חקרו [חקר] ועד תומו לפי מראה עיניו.
והוא גם לבסוף "רחק" שנאמר "ויאבדו מתוך הקהל".
אבל יותר מזה ביטוי הפתיחה : "ויקח קרח" הוא באמת בבחינת "צופן גנטי", רב משמעות וכיוון.
ראשית כבר בעצם הצירוף של המילה "ויקח" עם השם קורח זועק לכאורה, להשוואה ביניהם, תוך הפרדת האותיות השוות והתיחסות ונתינת משמעות מהותית רומזת לאותיות השונות.
האותיות השונות "ר" בשם קרח
מצביע על המגמה האובססיבית לשאוף בכל מחיר להיות ה"ראש" וכל הדינאמיקה בחייו היתה לקח את הראש והאותיות השונות במילה "ויקח הינם אותיות המרכיבות את שם ה' כאילו להוסיף ולומר לקחת את הראש גם במחיר של "לקחת" את ה'.
וכך ברור אולי עתה מה "לקח" קורח את תפקיד הראש בעבודת ה'.
במילים אחרות, מה שלקח קורח היה לא פחות מאשר את תפקיד הכהן הגדול בפועל
נכנס למשכן ויצר עובדה קיימת .
זו הסיבה שקרח לא מדבר בכלל בהמשך מבחינתו כבר נעשה הכל. זו הסיבה שלא אחר מאשר ה' מכנה בהמשך את המשכן "משכן קורח ודתן ואבירם . וזו הסיבה שברצות משה לצמצם נזקים מיד הפנה את תשומת הלב לבוקר ולהיבט פולחני עם פוטנציאל נמוך יותר של מחתה וקטורת[למנוע מקורח לעבוד בעבודה אחרת במשכן הקרבת תמידים וכו'].
זו הסיבה גם שקורח הכין גם חומת גיבוי של 250 איש "נשיאי עדה". ודוק ולאנשיאי העדה [בהא הידיעה] היו אלה מנהיגי ביניים שאצה להם הדרך וקורח הבטיח להם הבטחות...
בניגוד לפרשנות הקלסית לא נראה לכאורה שאלה מניעיהם לכתחילה היו עניניים שהרי הם מכונים "שרופים" ונכללו בהגדרת הכתוב של "רשעים". אומנם, דינם נגזר לשריפה על פני האדמה פחות מדינו של קורח ודתן ואבירם.
אם כן איפה היה הצמד הזה דתן ואבירם, בכל הפוטש הלזה
דתן ואבירם היו אופרה אחרת .
להם היו אינטרסים שונים הם חברו לקורח רק על מנת להפיל את משה. הם היו חובבי מצרים מושבעים נושאי "תרבותה" ברמה . לא התאים להם חזון ארץ ישראל ולכן הם ניסו להתחכם להשאר באוהליהם כאילו לא להיות מעורבים פיזית ב"כבישת" המשכן והפולחן. אבל כאמור הקב"ה חשף ערוותם ויותר מפעם אחת כינה את המשכן ה"כבוש" - משכן קורח ודתן ואבירם .. המשך בהזדמנות אחרת ..[אופי העונשים בהלימה למעשים ועוד]
תודה על ההזדמנות ושבת שלום
[ליצירה]
הרעיון הגולמי יפה.
אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי.
אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום.
לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו].
משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה.
ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.".
שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו.
שנה טובה
[ליצירה]
ליאורה
לא כל מדרש יש לקבלו. וודאי לא בעת הזו,
מדרשי אגדה בדרך כלל נועדו לשמש גחלים לוחשות לדורות ראשונים להנחם ול"התחמם" בהם לאור מוראותיה של הגלות הארוכה.
וכל זאת, עד יגיע השלב הראוי במסגרת התהליך ומלאה הארץ דיעה את ה'.
לכן גם לטעמי המושג "מדרש" נולד מצירוף של "מדי - רש" כלומר תיזה שתולדתה מחמת לקונה חוסר "עניות" שבידיעה ברורה.
על כל פנים לא כל מדרש מקבלים אותו כפשוטו וניתן בעמל לפרש בסופו של דבר את המדרש כמטפורה
[ליצירה]
שמיים יעידו עלי, שהדבר האחרון שרציתי , זה חלילה להתכבד בקלונו של חבר יקר. אני זקן מדי ללהטוטים מעין אלה ובכלל החומרים התוססים בי הם נוגדנים מוחלטים לכל אלה.
דברים אלו שברשימה זו, מזמן רציתי להעלותם על הכתב ורק הויכוח האחרון, שימש לי תירוץ ו"סדן" להכות בדברים בלהט הרגע ובהקשרם הלכאורה נכון.
ולא חלילה, שמי שעשה שימוש בויכוח באמרה זו, אינו באמת ראוי ו."טוב" כפי שנכתב או באמת "חכם" כפי שנכתב. די לראות את מגוון המקורות שהביא וזיקתם הרעיונית לנושא על מנת להווכח כי מדובר בבר אוריין מובהק
בדיעבד, אני מצטער על הפתיח המעין ספרותי אשר פורש לדאבוני כפגיעה אישית ....
אם עדיין תתמיד תחושת הפגיעות, ואך ירמז לי על כך, נכון אני למחוק יצירה זו מהאתר[רשימה זו הוקלדה בטרם התגובות האחרנות...]. על כל פנים, גם אקבל עליי כל עונש אחר אשר ישית עליי בעל הפגיעה.
[ליצירה]
לבא בימים
הפיתוח שאתה מעלה אפשרי ונדמה לי גם מוכר אלא שנראה לי כי אין הוא רלוונתי בהקשר בכאן.
כשנאמר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" מתיחסים בפירוש למקום שבעבר לא למקום שבהווה או למקום שבעתיד.
מה עוד שמיד בסמוך המקרא מפרש את ארץ היעד [ארץ העתיד] "אל הארץ אשר אראך".
כלומר ברור בעליל כי אותה ארץ יעד עתידית אינה בכלל הגדרת "מולדת" לענינינו.
יותר מזה יש הרי מדרג ברור מהקל אל הכבד . ארצך זה הארץ העדכנית שאתה מצוי בה [קרי חרן] מולדתך מקום הולדתך [אור כשדים] "בית אביך" זה כבר הוויה הכי אישית והכי אנטימית והיא מן הסתם הקשה ביותר לפרידה.
תודה על תגובתך