לא בכדי פרשת הבריאה משופעת ברמזים מרמזים שונים על חוצנים
בהגדרות שונות : "בני אלוהים" ו "נפילים".
וצאצאיהם ה"גיבורים" ו"אנשי השם"
"בריאת הארץ" לא הייתה תחילתו של היקום.
היא הייתה התפתחות זעירא נוספת בדינאמיקה של פעלתנות אלוקית שבאין סוף
היקום היה קיים קודם ואין סוף שנים.
גם כדור הארץ היה קיים ככזה
אך כאווטי כמין חור שחור בגלקסיה אפלה.
אם כן בטרם נברא האדם,
לקב"ה היו וישנם עוד "כדורי ארץ כמו שלנו ובהם יצורים מפותחים מאיתנו בהרבה ובאלפי מונים
והנה כשהקב"ה ביקש ל"פתח" את הארץ למעשה להבריאה הוא הנחית כאן גדודי סיוע של
:"בני אלוהים" , שמרוב התפתחותם יכולים היו גם שלא להיראות גם על מנת שלא לתסכל את האדם
נוכחים בלתי נראים שכאלה.
ובהם כביכול נועץ האלוהים בטרם נברא האדם :
הביטוי "נעשה אדם בצלמינו וכדמותינו.
משקף אם כן את העובדה כאמור.
רמז נוסף לליווי בני האלוהים אנו מוצאים בהמשך:
עת הקב"ה אומר לבני לוויתו לאמור :
"הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע"
הביטוי "ממנו" ברבים מדגיש זאת שוב.
כשקין מתלונן על גירושי הוא מדגיש את הבעיתיות של הגירוש :
גרשת אותי היום מעל פני האדמה"
כלומר בזו הפלנטה שאיני מוגן בה לרמז על פלנטות אחרות .
ואכן חנוך זכה באותן פלנטות אחרות .
חנוך התהלך עם האלוהים ביטוי כנראה גם לבני האלוהים .
והוא במקום למות כמו השאר, נלקח על ידי בני האלוהים לפלנטה שלהם .
והנה אירע דבר, גם בני האלוהים עם כל התפתחותם האחרת
בנושא של "ערווה" לא היה בהם הכח לעצור.
הם נסחפו אחר בנות האדם .
שימו לב :לא נאמר כי היו יפות מראה בעיני אותם חוצנים.
אלא "טובות", ללמד על תבונתם הרבה שהבינו כי עירוב של אותם עם בנות האדם
יניב "גיבורים ואנשי שם" כפי שמזכיר המקרא בהמשך
בנקודה הזו הקב"ה מבדיל עצמו מבני האלוהים.
בכינוי של שם הוויה. להדגיש את עליונותו כאין סוף
לעומת כל יתר היצורים לאמור :
"ויאמר ה´ לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר .
וכאן בשלב זה מחליט ה´ לעשות תפנית.
ראשית לא ידון רוחי באדם לעולם"
כלומר הנשמה של האדם צומצמה ולא רק צומצמה אלא נקצבה לה קיצבה של מאה ועשרים שנה.
עתה בטרם הקטסטרופה של המבול באה התורה להדגיש
כי ההשחתה הינה אך בארץ ולא מעבר לה .
לאמור : :"כי רבה רעת האדם בארץ.
"וינחם ה´ כי עשה את האדם בארץ"
"ויאמר ה´ אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה".
שימו לב לדבר גדול.
על מנת להמחיש כי בני האלוהים שולחו למקומם והם חדלו לשמש כגוף מלווה הרי שבכל הפסוקים בטרם המבול שם ה´ הוא אך שם הוויה ולא שם אלוהים. ללמדך שאם קודם לכן בכל צומת דרכים נועץ כביכול הקב"ה בבני האלוהים הפעם לצורך הכרעה ממין זו עמד הוא לבד בכינויו האין סופי בשם הוויה.
למרות שלענין הביצוע של ההשחתה במבול חוזר שוב שם האלוהים בהמשך לתמונה.
הנה אם כן :
היו פה חוצנים ואפילו השאירו כנראה משהו מהגנים שלהם.
והם ישובו להופיע פה רק אם מבחינה ערכית האדם על פני האדמה.
יתעלה לרמה של ותחסרהו מעט מאלוהים

תשובה לאורח שהגיב : 

אורח יקר
תודה על התייחסותך

לגופם של דברים:
מקרהו של אליהו הנביא שעלה בסערה השמיימה ,
ניתן לדעתי להסבר - רק על בסיס רעיון זה.
יותר מזה, וודאי מוכר לך ,השימוש הנפוץ במקרא
למותו של מאן דהו לאמור :
"נאסף אל עמיו"
ביטוי זה כנראה גם הוא מקורו על בסיס הרעיון האמור
שהרי כאילו יש לו לקב"ה עמים נוספים בספירות או בפלנטות אחרות [ובעקיפין גם לנו]
והמוות הוא מן מזדרון ומעבר שכזה "לעמיו" או "עמינו" האחרים כאמור של הקב"ה.
גם מאמר חז"ל שציטטת מרמז על אופציות אחרות קיימות - ביקום
זה וודאי מרמז שקיימים עדיין עולמות אחרים, שלא הוחרבו
השא´ המתבקשת עתה אם כך .
מדוע התורה מתעלמת מכך באופן מפורש
ולדעתי התשובה ברורה והיא
אותו המאמר של :
"הניסתרות לה´ אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"
גזירה היא שכל עוד האדם חי :"עד עולם" כל עוד הוא שרוי בעולם הזה
ההתעסקות עם ניסתרות מסוג זה, תשבש את יכולתו
לקיים את כל דברי התורה הזאת
[כאילו יווצרו "תורות" אחרות ואכן אין כמו פולחן המוות בבחינת להדרש למתים להסיט אותנו מתורת אמת]
לכן הוצב המתרס החוצץ והמבדיל
ולכן אין התורה מתייחסת לענין כענין רלוונתי לשגרת חיינו.
אך יחד עם זאת הנסיבות האמת הן כאלה
שמחוייבת התייחסות אגבית על מנת שהאמת הצרופה לא תמצא ניזוקה.
כאמור ניסיתי לשזור משהו את אותן התייחסויות אגביות.
שוב תודה על התייחסותך

נ.ב
אם נגעו בך הדברים, אני צריך להרוויח את דבר התורה הבא, בכך שתתן חמישה לצדקה
והפעם תודה מראש