הגלות רוקנה את משמעות המילה : "עמל"
והגאולה תשיב לה את כבודה.
במה דברים אמורים :בשאלה 10 ובתשובתה
עצם השאלה בעייתית בעיניי.
חוקות אינן מצוות כשם שפועל "הליכה" איננו "שמירה [ראו גם אצל אברהם:עקב אשר שמע בקולי וישמור משמרתי :מצוותי חוקותיי ותורותי]
חוקות הן יעדים איסטרטגיים ולכן הפועל הרלוונתי לגביהם הוא הליכה למשל הכתוב בלוחות הברית וודאי כמכלול, הוא חוקות.
מצוות הן הדרך הרוחבית באורך הדרך - של החוקות.
ולכן לגביהן הפועל הוא של "שמירה" שכדי שההליכה לא תסטה.מהיעד הסופי והתכליתי - החוקות
צריך לשמור על כללי ההתנהלות רוחבית בהליכה לטווחים ארוכים - בעצם שמירת המצוות.
אם צריך הוכחה הרי שהסמיכות בין מתן הלוחות כראשית לבין המצוות בבחינת "משפטים" בפרשת משפטים.
וגם בהמשך הפרשה התורה דואגדת לשמור על הסדר הרעיוני הזה
לאמור : "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה´ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה"
כך שעצם הצבת השאלה מדוע צריכה לכאורה התורה לחזור ולומר פעמיים בפתיח של פרשת בחוקותי לענין שמירת המצוות למצער וכאמור בעיניי בעייתית .
אבל בעיניי התשובה הנדושה שכב´ הרב נתן עליה, לא פחות ואף יותר בעייתית בעיניי.
המילה "עמל" לכתחילה באה לבטא מקבילה של "אוון".
מן רוע מסויים בדרך כלל כזה הנובע מסחי של יגיעה.
והנה תנאי הגלות חוללו לכאורה במילה זו תמורה של חיוב בכך שנתחבר מושג חדש :
"להיות עמלים בתורה".
אלא שכאן בדיוק הבעיה. המהפכה והתמורה כמו כל מהפכה גם יצרה עיוות יצרה טוטליות שאינה בריאה. טוטליות שמפרה את האיזון המקודש ממשת ימי הבריאה יצרה לעניות דעתי שיבוש נורא בכך שגם שינתה כביכול את מבנה לוגו האותיות של המילה :"עמל" כדי "מעל" -לא פחות
חסידי ה"עמל הזה", הכתירוהו כהעמל הבלעדי שיש לו לאדם לשאוף איליו. ובכך חמסו ממנו את משמעותו הפיזית העיקרית.
לפתע הביטוי מאיוב : "אדם לעמל יולד", התרוקן באחת מתוכנו הבראשיתי בבחינת "לעובדה"
לפתע העולם שהקב"ה ברא ניטלה ממנו כח ה"וו" וו החיבור ווו התליה.
והנה ככל שמצב כאמור שרר בגלות, היה זה ניסבל.
אך עתה בארץ ישראל, שצריך לחונן את עפרה ולעובדה ממש, יש להשיב למילה זו את תוכנה האמיתי.
אדם צריך ללמוד תורה וכמה שיותר.
אך בשום פנים ואופן לא להפוך את הלימוד "לעמל",
בבחינת : "מעל" כלפי הבריאה ו"עלם" עולם שחסר בו ה"וו" המשען הפיזי.
וודאי לא במקום העמל האמיתי לעמול עם הארץ
ולהוציא ממנה פת לחם.
מתי יש תיקון עולם כשיש גם "וו" החיבור הממזג את העמל בכללותו ואזי המילה "עמל" הופכת : ל"עולם"
עולם במלוא מובנו גם בכך שמבטא את עולם של בני האדם בזה העולם גם ברוח וגם בגשמייות.
מי שטוען כי העול היחידי שיש בידו הוא אך לימוד תורה
תוך הזנחה של עול הפרנסה מחלל את העולם וכל ברכותיו
בבחינת "מלך העולם"
הן ברכות מחטיאות עד כדי זיוף של ממש
והאדם השלם הוא זה הלומד את התורה גם מצידה הרחר מצד המלאכה
שלימוד יחודי זה לעולם לא לא ניתן להשגה רק בהיותך ספון באוהל של לימוד
גם יעקב היה :"איש אוהלים".
היה לו אוהל של לימוד
ואוהל של רועה צאן
?שתברך "מלך העולם" על העול הלא נכון
והזקן מגן השעשועים אומר :
שהברכה לבטלה הנפוצה ביותר היא דווקא:
"מלך העולם".
וכשהיא נאמרת על ידי מי שמכונים :
"תורתם אומנותם".
שהם מצמצמים את המלכות ל"עול" אחד בלבד - עול התורה.
בעוד "שהעול-לם [לבני האדם] .
הוא קודם לכל עול הפרנסה:
בבחינת קודם גוף לנשמה
שבזיעת אפיך תאכל לחם
ולפיכך אף הקדים :
"לעובדה ורק אחר כך גם "לשומרה"
מה, יכול להיות שכל האברכים מברכים תמיד ברכה לבטלה בשורש שורשה - בעיקר העיקרים שהם מברכים כאמור למלך עלי אדמות
שמלכותו אך רוח ?
מילת גאולה הממתינה לגאולתה:
: "לגולגולתם"
כגולגולת "ריקה" ואפילו כל גילגוליה עדי רישעה.
אם כן חלק מהותי מאותה חובת המנהיגים הרוחניים "לשאת על כתפיהם ואחריותם את כל "ראש" בבני ישראל .
ואפילו מדובר בראש שהוא כ"גולגולת ריקה" או ריקנית .
ואפילו ראש שהוא ערום ועריה כגולגלת תפקדנו כחלק בלתי נפרד מכל צבא ישראל.
וגדול בישראל, שיודע אל נכון את סודה זה של זו המילה, לעולם לא נח ולא ינוח על "זרי העדנה," של לומדי התורה שסביבו .
אלא דווקא יכתת רגליו רחוק יותר ודווקא לרשעים ולריקנים שבישראל
לפקוד גם אותם עם "צבא ישראל".
על כל פנים בבית דין של מעלה ישאל גם ישאל : נשאת ונתת באמונה.
"נשאת כל ראש בישראל לגולגולתם
